מגמות בתרבות הישראלית

עמוד:233

גרינברג , שפרסם ב1951– את רחובות הנהר , ספר הקינה הגדול שלו על שואת יהודי אירופה . זהו ספר לאומני משיחי אשר מפתח תיאולוגיה פוליטית מרחיקת לכת של געגועים למלכות ישראל . ואף שבעבר הוקע אצ"ג בגלל שירתו הפאשיסטית והתקפותיו על השמאל , הרי לאחר השואה נמצאה הדרך להחזירו אל לב ההסכמה הלאומית ואף הוענק לו פרס ביאליק לספרות יפה . גם בכתיבתם של סופרים מהגרים שזה מקרוב באו לארץ אפשר לזהות דבקות בשלב הישראלי והמכריע בפיתוח הסיפור הציוני . אורי אורלב , שהגיע למדינה הצעירה כניצול השואה , פרסם ב1958– את חיילי עופרת על פרשת הישרדותם של המספר ואחיו כילדים בפולין הכבושה מאז בריחתם מוורשה המופצצת . על פי אוצר המילים המצומצם והתחביר הלא מורכב שבו כתוב הספר , ניכרת זהות המהגר של המחבר . אבל בתבניתו תואם הסיפור את הקוד הציוני ועלילת ההצלה מסתיימת בסופו של דבר בקיבוץ . את גלי ההגירה מארצות ערב קיבלה הספרות המקומית בשילוב של אהדה ופטרוניות . רחוב המדרגות ( 1955 ) של יהודית הנדל מעמת משפחה מזרחית עם משפחה אשכנזית ומספר את סיפור אהבתם הלא ממומשת של אברהם המזרחי ואראלה האשכנזייה בחיפה של שנות המדינה הראשונות . כסופרים אחרים בני דורה , גם הנדל נותנת בפי המספרת שלה לשון ספרותית , הנטועה במסורת הכתיבה של לשון החכמים של הקלאסיקה של הספרות העברית החדשה . לצד זעקת הקיפוח ודחיית המזרחים מורה הנדל על פתרון בדרך השתלבותם ב"כור ההיתוך" של הקונסנזוס הציוני . דחייה חילונית של העבר היהודי היצמדות להווה הישראלי מתוך דחייה חילונית של העבר היהודי עמדה בבסיסה של הקבוצה הכנענית , שכללה את מייסדה יונתן רטוש וכן את אהרן אמיר , בנימין תמוז , עמוס קינן ואחרים , ועיקרה היה הצעה לאופציה ילידית לזהות הלאומית הישראלית . האופציה הילידית דחתה את ביסוס הזהות הלאומית על רצף הזמן של ההיסטוריה היהודית – שהציונות היא המשכה – והעלתה על נס את הטריטוריה , את ההתקיימות המשותפת במרחב האזור השמי , הכוללת עברים וערבים כבני האומה העברית המחדשת עבר עברי במזרח הקדום . זאת היתה אמנם עמדה חילונית , אבל בעקבות הדחייה של המקורות היהודיים הציעו הכנענים התחברות אל המיתוסים של המזרח הקדום . לפי התפיסה הזאת , הזהות העברית מכוננת בעימות עם הגלות , מצד אחד , אבל גם עם הציונות , מצד אחר . העמדה הזאת מצאה את ביטויה בשירתו של יונתן רטוש ; ומיד לאחר המלחמה פורסמו מעל דפיו של אלף , ביטאונה של התנועה הכנענית , גם סיפורים קצרים ברוח אידיאולוגיה זאת מאת שרגא גפני , עמוס קינן ואחרים . ובנימין תמוז , בספר סיפוריו חולות הזהב , ( 1950 ) התבונן במרחב הארצישראלי מזווית ילידית באמצעות מבטו התמים של ילד המתבגר בתקופת היישוב . כיוון חילוני ראוי לציון הופיע בספרות שנכתבה בחסותה של " התרבות המתקדמת" השמאלית בהשראת מפ"ם . הדמות המרכזית במהלך הזה היתה דמותו של אברהם שלונסקי , שטבע את חותמו כמשורר , כמתרגם וכן כעורך ומכתיב טעם בהוצאת ספרית פועלים , ובכתב העת אורלוגין , שהוא ערך אותו ופרסם בו בהמשכים את הרומן של הריאליזם הסוציאליסטי הסובייטי הדון השקט של מיכאיל שולוחוב . בריחוק ניכר מתפיסות רווחות של לאומיות ישראלית , פרסם פנחס שדה את רומן הווידוי שלו החיים כמשל , ( 1958 ) שהציב את גיבורו אל מול הקולקטיב הלאומי ודרך המלך של הספרות הישראלית והציג דגם של כתיבה וידויית אקסטטית המחליפה את הערוץ החילוני , הלא חד–משמעי , של הספרות הישראלית ברליגיוזיות נוצרית . ב1959– פרסם נתן זך מאמר חריף שבו תקף את שירתו של אלתרמן והציג אותה כמבע ספרותי מכאניסטי המאבן את הייצוג האותנטי של הרגש האנושי , וזאת לאחר שבשנת 1957 פרסם נתן אלתרמן את ספר שיריו עיר היונה . בספר נכלל שיר תהילה רות אלמוג חיים גורי דוד אבידן נסים אלוני

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא