סופרים שכתבו בשפות שונות על השואה

עמוד:228

סופרים שכתבו בשפות שונות על השואה אורי ש' כהן וחנה וירט–נשר סינתיה אוזיק מאז פרסום האסופה הנודעת של סיפורי סינתיה אוזיק ( -1928 ) הרב שנתפקר , מבחר סיפורים בשנת , 1971 עוסקים רבים מהרומנים והסיפורים של סינתיה אוזיק בהשפעת השואה על הזהות והתרבות היהודיות . בהרב שנתפקר מוצג הניגוד שבין התרבות ההלניסטית ובין התרבות העברית כמאבק בין המוסר היהודי ובין הסגידה המערבית לאידיאל היופי , המוליך בהכרח אל הרע . באלגוריה המוסרית הזאת דוחה ניצול השואה בלהט כל סימן של האלהה של הטבע . בסיפור " קנאה , או שפת יידיש באמריקה , " מאותה אסופת סיפורים , היא מציגה באופן דרמתי את הזעזוע המאוחר מן הטראומה של אובדן הקהילה של שפת היידיש ותרבותה , ואת ייאושם של סופרי היידיש שהרצון לתרגם את יצירתם לאנגלית אינו נותן להם מנוח , בהיותו הסיכוי היחיד שנותר להם . חיבורה הנרחב ביותר על השואה הוא הצעיף , ( 1989 ) שבו היתה רוזה לובלין עדה לרצח בתה התינוקת בידי הנאצים , ממש באותו רגע שבו שמעה את הילדה מוציאה מפיה את המילה הראשונה . רובה של היצירה מספרת על חייה של רוזה בניו יורק ובמיאמי , שבהן היא ממשיכה לכתוב מכתבים לרוח הרפאים של בתה , שמותה הביא עליה מחלת נפש . יצירה זו היא סאטירה על המחקר האקדמי על חייהם של ניצולי השואה , בהשתמשה בעגה המקצועית של הפסיכולוג המטפל ברוזה כבדגם מדעי . היא עוסקת גם בנושאים הקשורים במעמד החברתי ובלשון שבפי יהודי אירופה המתבוללים , שבדומה לרוזה התרחקו מן היהודים המסורתיים אבל הפתרון הסופי כרך אותם בסופו של דבר יחד . אוזיק מתארת את ההשפעה המצמררת של המעבר מהקשר הטרום–מילולי שבין האם והבת לקשר החולני שבין האם לרוח הרפאים של בתה , שאת מותה היא מנסה להדחיק . בפותחה את הסיפור במילים משל פול צלאן , מקשרת אוזיק בין עיוות יחסי האם והבת לבין עיוותה של המציאות ב"פוגת המוות" של צלאן . חנה וירט–נשר ז'אן אמרי – אינטלקטואל באושוויץ ז'אן אמרי , יליד שנת , 1912 החל את דרכו הספרותית באוסטריה כהאנס מאיר , יהודי בן למשפחה מתבוללת שהופתע לגלות עד כמה יהדותו , שאותה לא התיימר להבין גם אחרי אושוויץ , היתה לגורם המכריע בחייו . אמרי החל לכתוב לפני סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת , 1938 האנשלוס , שלאחריו ברח עם אשתו לבלגיה . לאחר שבלגיה נכבשה על ידי הנאצים , היה אמרי לפעיל מחתרת זוטר , נתפס , עונה ונשלח לאושוויץ . אחרי המלחמה חזר לבלגיה ועסק בכתיבה עיתונאית . הפריצה שלו לתודעה באה בשנת 1964 לאחר עשרים שנות שתיקה על חוויותיו במחנה , כאשר מסותיו הראשונות על אושוויץ הופיעו בספר . אלו , כמו מרבית מסותיו הפילוסופיות של אמרי , הוכנו לקריאה ברדיו , והן טבועות בחותם המיוחד של הכתיבה למדיום הזה . כתיבתו של אמרי לופתת את הקורא והמאזין בדרך שהוא עצמו היטיב לתאר במסה "על ההתאבדות : " "אתה דוחף דלת עץ כבדה החורקת על ציריה ומתנגדת לדחיפה . אתה דוחף בכל הכוח , עובר את הסף ומוצא עצמך באפלה מוחלטת . " תפילות . גרשוני יצר כך התכות בין הקשרים שהעלו שאלות רבות על הזהות הישראלית , על הזהות העצמית כקורבן , והצביע על השואה כעל חור שחור ופצע אובססיבי המקרין על הדימוי העצמי של הישראלים . אמנים ילידי הארץ בני הדור השני והשלישי של ניצולי השואה העוסקים בנושאים הקשורים לשואה עוסקים פחות בשואה עצמה ובניסיון לייצג אותה ואת תוצאותיה או לבטא את החוויה שלה ויותר בשאלות כמו " כיצד כל זה יכול היה לקרות "? הם מנסים להבין באמצעות יצירתם כיצד נוצרים סטריאוטיפים גזעניים ( חיים מאור ) ואף כיצד אפשר לחוות לרגע 3 רבה מדומיינת אל התליין ( רועי רוזן , שהציע לצופים בתערוכתו חוויית מציאות מדומה שבה הם נהפכים לאווה בראון , פילגשו של היטלר , ברגע של אינטימיות רומנטית עם הדיקטטור . ( העיסוק בנקודת התפר שבין הקורבן לתליין הוליך כמה מהם ליצירת עבודות שנתפסו כפרובוקטיביות בעיני ניצולי השואה והממסד , עוררו התנגדות והוכיחו עד כמה נושא השואה הוא עדיין טראומטי ביותר במציאות הישראלית . לקריאה נוספת : Pergamon Press ( Oxford , New York , Seoul , Tokyo ) , Influence of the Holocaust on the Visual Arts , Ziva Amishai-Maisels , Depiction and Interpretation : The . 1993

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא