השואה בספרות הישראלית

עמוד:211

1943 ו"אותות , 1945 , " שלונסקי ; "המפתח צלל 1950 , " ו"אחותי קטנה , 1967 , " אבא קובנר ; "יומן לילי , 1949 , " חיים גורי ; "בליל סופה , 1954 , " ק"א ברתיני . ( מחאה חריפה נגד עמי אירופה , שהתבוננו באדישות ומתוך שמחה לאיד בשיירות היהודים הצועדים אל בורות ההריגה , מופיעה בכל הטקסטים הללו , כמו גם אצל נתן אלתרמן " ) נאום שנאת היהודים באירופה , ( 1945 , " ואחרים . מכאן גם עולה תביעה חוזרת ונשנית לנקם " ) טל נקמות , 1949 , " אמיר גלבוע . ( סיפור התקומה הלאומית סופר בחלק מהיצירות – כגון בחלק משירי רחובות הנהר המתארים חזון של תחייה ( בין השאר ב"לקול כינורותינו ;( " אצל ש' שלום ( במראה , ( 1948 ואצל אחרים . אחת הקריאות האפשריות בטקסט שפרסם נתן אלתרמן בראשית המלחמה , שמחת עניים , ( 1941 ) קריאה הקושרת אותו לשואה , אף שזו אינה הנושא הפורמלי של השירים , מזהה אף בו מוטיבים של נחמה לאומית . ואולם יחד עם כך חוברו כבר בשלב מוקדם , בעוד הזיכרון הקולקטיבי של השואה שרוי בתהליך התהוותו , גם שירים שחרגו מהנרטיב הציוני והמיתוסים שלו . בין השאר מומש מהלך זה בהסטת תשומת הלב מהקורבנ 3 ת היהודית בשואה לחולשה והסבל האנושיים והאוניברסליים שהיא מגלמת ( למשל בספרו של אלתרמן שירי מכות מצרים , – 1944 כך על פי קריאות המנסות לפענח את הרלוונטיות של היצירה לתקופה . ( יצירתו המאוחרת יותר של דן פגיס המשיכה מגמה זו של העמדת אלטרנטיבה לזיכרון הישראלי הלאומי של השואה על ידי העברת משקל הכובד לממד האקזיסטנציאליסטי–אוניברסלי של הרוע , ולהרהורים על יחסי תליין–קורבן ועל אופציית חציית הגבול בין קטגוריה אחת לשנייה " ) הסיפור , 1982 , " "כתוב בעפרון בקרון החתום , " " הוראות לגניבת גבול . ( 1970 , " ערעור על האבחנות בין "שואה" ל"גבורה" מלכתחילה ערערה השירה גם על האבחנות בין "שואה" ל"גבורה , " בין השאר בשיריו של אלתרמן על משפט קסטנר ועל הדיכוטומיה לכאורה בין אנשי המחתרות לחברי היודנראטים . אפילו הפואמה הפרטיזנית של אבא קובנר , "עד לא אור , 1947 , " מתמקדת בחוויה האנושית של הפרטיזן ולא ב"גבורתו . " בעקבות משפט אייכמן התעצמה ביותר נוכחותה של השואה בתודעה הישראלית וגבר באופן ניכר העיסוק בה גם בתחום הפרוזה . בשנות ה60– הופיעו טקסטים רבים שכתבו סופרים בני דורות שונים וממגזרים חברתיים שונים , ואף בעלי רקע ביוגרפי שונה , ובהם : יונת ואלכסנדר סנד ( ימיהם הפרוצים לרוח , , 1958 ובין החיים ובין המתים , ;( 1964 יוסף בר–יוסף ( חייו ומותו של יונתן ארגמן , ;( 1959 חיים גורי ( מול תא הזכוכית , 1962 ועסקת השוקולד , ;( 1965 חנוך ברטוב ( פצעי בגרות , ;( 1964 אהרן מגד ( יד ושם , ;( 1964 נעמי פרנקל ( הטרילוגיה שאול ויוהנה , ;( 1967-1965 אהרן אפלפלד ( עשן , , 1962 בגיא הפורה , 1964 וכפור על הארץ , ;( 1965 יהודה עמיחי ( לא מעכשיו לא מכאן , ;( 1963 יורם קניוק ( אדם בן כלב , ( 1969 ודן בן אמוץ ( לזכור ולשכוח , . ( 1968 בשנים הבאות הצטרפו אליהם , בצד סופרים ניצולים ( איתמר יעוז–קסט , שמואל דוד בונין ואחרים , ( גם סופרי הדור השני , בני ניצולים ובני דורם , אשר גדלו בצל אירועי השואה וחוו את השפעותיה המתמשכות ואת תפקידה בקביעת פוליטיקת הזהות הישראלית ( דוד גרוסמן , אלאונורה לב , סביון ליברכט , נאוה סמל , אמיר גוטפרוינד , ליזי דורון ואחרים . ( לקראת סוף המאה ה20– התרחבה אפוא ספרות השואה הישראלית לכדי קורפוס הכולל עשרות רבות של יצירות , אשר נכתבו בידי משוררים וסופרים ממוצא שונה , המייצגים נסיבות חיים ואג'נדות חברתיות ותרבותיות שונות . בכך נהפכה ספרות זו למשתתפת פעילה בכינון מעמדה ההולך ומתחזק של השואה כאחת מאושיותיה של ה"דת האזרחית" הישראלית , שאותה מתארים אליעזר דון יחיא וצ'רלס ליבמן בספרם , ( 1983 ) Religion in Israel Civil ולהגדרתה של החברה הישראלית כקהילת זיכרון המתלכדת סביב שימורה והנצחתה של השואה בתודעה הקולקטיבית . רק בודדים מבין הסופרים שהובילו את המהלכים הללו בתחום הפרוזה היו בעצמם עדים לזוועות השואה . הבולטים שבהם הם ק . צטניק , אהרן אפלפלד , יונת סנד ( שעדותה הספרותית שולבה לתוך פרויקט הכתיבה המשותף שלה ושל בעלה , אלכסנדר סנד , ( איתמר יעוז–קסט , בן–ציון תומר ואורי אורלב ( שכתיבתו מיועדת בעיקר לילדים ולנוער . ( היוצרים הללו מסרו עדויות ספרותיות אשר בדומה לשירה התייחסו בעיקר לחוויה של הפרט האבוד והחסר–אונים . הרצף העלילתי של יצירותיהם נפתח , בדרך כלל , בשנים שלפני המלחמה . על פי רוב הוא מסתיים עם השחרור או עם ההגעה לחופי ארץישראל – "תחת עץ הזית . " חריגים במובן זה הם רומנים המהווים "עדות מבפנים , " כזו שמשוחררת מסדר היום של קהילת הזיכרון הישראלית , כדוגמת בית הבובות ופיפל מאת ק . צטניק , אשר גיבוריהם , אסירי מחנות הריכוז , אינם נחלצים מן התופת . נקודת התצפית שממנה מסופרת השואה במרבית יצירות הסיפורת האחרות היא זו של ילידי הארץ , או של מי שהגיעו לארץ–ישראל לפני מלחמת העולם השנייה . הכוח המניע העיקרי של כתיבתם היה מפגשם עם שארית הפליטה , הן באירופה , בעת שירותם של אחדים מהם בבריגדה ובעת פעילות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא