המודרניזם הרדיקלי באמנויות הפלסטיות בארץ–ישראל בראשית המאה ה-20

עמוד:192

חופשית של המציאות המנותקת מייצוג ממשי ומדויק שלה . היוצרים הללו הושפעו יותר מן האסתטיקה ומן ההיבטים הצורניים של היצירה המודרניסטית האירופית ולא הכירו את התיאוריות הרווחות ולא הפנימו את תפיסות העולם שעמדו ביסוד כל אחת ואחת מן הגישות לאמנות שהתקיימו תחת הכותרת הכללית "מודרניזם . " בדרך כלל גם לא היה אפשר להגדיר את יצירתם מודרניזם רדיקלי . הסוריאליזם מצד אחד וההפשטה המוחלטת מצד אחר , שהיו הכיוונים הקיצוניים ביותר של המודרנה האמנותית בשנות ה20– באירופה , לא השפיעו כלל על האמנים הארצישראליים . כמה מן הציירים המודרניסטים , כמו ראובן רובין ונחום גוטמן , אף היו קשורים דווקא בגורמים תרבותיים שמרניים , והמשורר חיים נחמן ביאליק , שנתפס אז כשמרן בעיני משוררים צעירים רדיקליים , תמך בהם . נחום גוטמן לא רק שהיה תלמיד "בצלאל" לשעבר , ( 1914-1912 ) כמו רבים מן האמנים המודרניסטים , אלא אף שמר במשך שנים רבות לאחר לימודיו על קשר הדוק עם המוסד , שבשנות ה20– נתפס בעיני רבים מתומכי המודרניזם כמוסד שמרן ומיושן , ועם מנהלו בוריס שץ . חשוב יותר , לצורך העניין , שהאמנים הללו ראו את עצמם בעיניהם כמשתייכים למשפחת היוצרים המודרניסטים וכך הגדירו את זהותם התרבותית . יש לזכור עוד , שגם מבחינת הציור האירופי , היו שנות ה20– שנים של "חזרה לסדר" ולא של מודרניזם רדיקלי . החזרה לאמנות פיגורטיבית של אמנים שנחשבו לרדיקליים לפני מלחמת העולם הראשונה , נחשבה ל"מודרנית" לפחות בעיני חלק מן התיאורטיקנים . בסלוני–הסתיו של פריז היה אפשר לראות תמונות רבות שלא היו שונות הרבה מן הציורים הארצישראליים , על הנפחיות המוצקת של העצמים בציוריו של אנרי רוסו והמאסיביות המונומנטלית של דמויות האדם בציורי פיקאסו , שתרמו לגיבוש הקו ה"מונומנטליסטי" של הציירים הארצישראליים . פריז גילתה בשנות ה20– את ציור של נחום גוטמן – כמו רבים מתלמידי "בצלאל" שמר נחום גוטמן במשך שנים רבות על קשר עם המוסד , שנחשב לשמרן , אבל כמו רבים מהם ראה עצמו כמשתייך למשפחת היוצרים המודרניסטים

כתר הוצאה לאור

למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר