המודרניזם היהודי – תקופת הסער והפרץ

עמוד:143

פרצה מתוך ילדות יהודית כפרית–מסורתית באוקראינה אל תוך שירה נשית מרדנית , שחתרה , מצד אחד , למימוש עצמי נשי רגשי וארוטי , ואילו מן הצד האחר עיצבה מרחב אדיר של עולם מטפיזי רחוף מרחקים רגשיים ואפוף רזים מיסטיים . שירתה המוקדמת מיזגה בתוכה רצפים אקספרסיוניסטיים עם מורשת הסימבוליזם הרוסי . הפופולרית והמשפיעה שבקרב המשוררות , רחל בלובשטיין , אף שגם היא באה אל השירה העברית עם מטען לשוני–אסוציאטיבי עברי דל , לא פנתה אל הכיוון האקספרסיוניסטי , אלא , להפך , למין ניא –Aקלאסיות . היא ביקשה להעמיד את שירת הסבל והפגיעות הנשית לא על הביטוי המועצם אלא דווקא על הביטוי המאופק , הבהיר והחסכוני ; להפוך " צריחות שצרחתי נואשת " למסכת חרוזים מהוקצעים , פשוטי מבע , נגישים כמעט לכל קורא עברית . רחל נמנית עם מי שהחזירו לשיר העברי את המבנה הדייקני , הפרוסודיה המבוססת על משקל וחרוז על פי ההגייה וההטעמה הארצישראליות והלחן המתמסר בקלות לליווי מוזיקלי . נטיותיה הפואטיות ביטאו , מצד אחד , אישיות מורכבת , קשה , שאינה מוכנה לחשיפה עצמית מלאה , ומצד אחר , את האיפוק והעמידה בסבל ברוחה של תנועת העבודה הציונית . למרות השמרנות הצורנית והסגנונית שלה , היתה להופעתה משמעות מודרניסטית מובהקת ( שהיא עצמה עמדה עליה ברשימותיה הספרותיות , ( שעיקרה : ישירות הביטוי , ראיפיקציה מוחלטת של החיים האישיים הקונקרטיים , " כאן על פני אדמה , " כנושא לשירה , שימוש פיוטי בעברית המדוברת , קירוב השירה אל החיים היומיומיים , אל הקונקרטי ואל החילוני , הלא חגיגי . המודרניזם התפתח גם בשירה העברית שהמשיכה להיווצר מחוץ לארץ–ישראל , במרכזים אחדים – ברית המועצות ( עד להחרמתה של העברית וירידת היצירה בה למחתרת במחצית השנייה של שנות ה , ( 20– פולין , הארצות הבלטיות , רומניה וארצות הברית . אמנם בכמה מן המרכזים הללו – בייחוד זה שהתהווה בארצות הברית משנות ה90– של המאה ה19– ואילך – התבצרה מעין שמרנות פואטית , דבקות בעקרונות הפואטיקה הביאליקאית . שמרנות זו ניתנת להסבר על רקע מעמד הספרות העברית בחברת המהגרים בארה " ב , שהק C יעה ביצירה העברית כמה מסממני היסוד של עידן הרומנטיקה הביאליקאית : בדידותו של היוצר העברי בכרך המהגרים ההמוני ; אופיו הלמדני–הספרותי ( מרבית המשוררים העבריים בארה " ב כבפולין היו מורים עבריים ;( הדימוי העצמי שלו כגולה בכרך נוכרי , שממנו התחייבה זיקה רומנטית , לעתים ; נתיאיסטית , לטבע ; והיחס לארץישראל כאל חזון מרוחק . דחפים מודרניסטיים עם זאת פעלו בכל המרכזים שמחוץ לישראל גם דחפים מודרניסטיים , שמקורם היה הן במגע עם הספרות המקומית והן בהיגיון הפנימי של החיים הנפשיים של המשורר בשולי החברה שבה פעל . במרכז הרוסי הגדול , אשר עד למלחמת העולם היה עמוד התווך של הספרות העברית , השפיעה על קבוצה שלמה של יוצרים צעירים האווירה המהפכנית והפואטיקה ( הפוטוריסטית והאימאז'יניסטית ) שהיתה כרוכה בה . היוצרים האלה , ובהם משוררים לא מעטים ( בת מרים היתה אחת מהם , ( ראו בעצמם "א A קט CA ראים עבריים" וניסו ליצור שירה סוערת והכרזתית של "צלצלי שמע" ברוח השירה הרוסית הפוטוריסטית המהפכנית בת הזמן . יצירתם נותרה בעיקרה הכרזתית–רטורית ולא מגובשת . ייתכן שניתן לייחס זאת לקוצר הזמן שבו הותר לקבוצה לפעול . ייתכן , לעומת זאת , שניסיונה של הקבוצה נועד לכישלון מראש משום הניגוד הבלתי נמנע בין התרבות הסובייטית לבין התרבות העברית , שהוכרזה כאויב מעמדי המועד לחיסול . אולי לא מקרה הוא שהמשורר העברי המופלא שפעל ( במחתרת ) בברית המועצות , חיים לנסקי , לא היה קרוב קרבה חברתית ופואטית ל"אוקטובראים . " יחסו לברית המועצות ולמהפכת אוקטובר היה משלב מוקדם למדי ספקני ואירוני . הוא אף נסוג נסיגה מודעת מן המודרניזם הגועש של בני זמנו ויצירתו חפה מכל משקע אקספרסיוניסטי , פוטוריסטי או אימאז'יניסטי . בעברית מודרנית–עדכנית , גמישה ועם זאת ספוגת תרבותיות ספרותית , ומתוך שימוש מוזיקלי טבעי ועתיר ניואנסים בהטעמה ובהגייה הארצישראליות , כתב לנסקי שירה וירטואוזית חרוזה ושקולה ברוב חן וברק . שיריו היו מרוכזים , בנויים בקפידה , קצרים ותמציתיים ( רובם , ( מפותחים סביב פיגורה מרכזית או שימוש לשון אידיומטימטפורי , 'קלאסיים , ' בהירי מבע , נתונים לחלוטין לשלטון ידו המעצבת של המשורר . לוכדו בהם ריגושיות עצורה והומור שובב , ישירות הבעה ושנינה מלוטשת , פתיחות רומנטית כביכול לטבע עם פיכחון והכרת המציאות , זיקה חמה אך לחלוטין לא סנטימנטלית אל העבר היהודי הקרוב . למרות כל אלה היה לנסקי מודרניסט , שמקומו המרכזי בין מעצבי המודרניזם העברי עתיד לזכות להכרה שעדיין לא ניתנה לו . המודרניזם שלו התבסס על יחס מפוכח לחלוטין אל היומיום האנושי , ואל האני על מגבלותיו ויכולותיו , על ויתור מוחלט על כל הצעפה מייפה של פני המציאות כמו גם על כל J גשה עודפת המטשטשת את המתאר האובייקטיבי של החיים . שירי לנסקי – מושלמים באומנותם ועם זאת קלים , משוחררים , טבעיים – היו מעצם נעוריו של המשורר שיריו של אדם בוגר ומאוזן , היכול להתייחס אל עצמו ומצוקותיו באירוניה קלה ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא