משחררי הנפש: יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית

עמוד:134

ב . ניכוס והגליה : פרויד בעיני יהודים ואנטישמים טבעי אפוא כי גם היחס אל הפסיכואנליזה מושפע עד היום מיחסם של האנשים אל היהודים . מבחינה זאת ארצות הברית היא מקרה אופייני . בשום תרבות לא נחלה הפסיכואנליזה הצלחה כה גדולה כמו בתרבות האמריקנית , שפרויד תיעב מעומק לבו . קל וחומר שהפסיכואנליזה נקלטה בהתלהבות בתרבות היהודית בארצות הברית . דומה שסופרים יהודיים הוקסמו מראיית פרויד כעוד אחד ממעצבי היהדות החדשה , לצד משה מנדלסון והרמן כהן . בספרות , גיבוריו היהודיים של חיים פוטוק בההבטחה , שהם שומרי מצוות ואף חרדיים , מתייחסים אל פרויד בטבעיות כאל חכם יהודי , כמו לא היו ספריו ערעור על לב האמונה הדתית . מה מעיק על פורטנוי , פחד גבהים והתלבטויותיו הנוירוטיות האינסופיות של וודי אלן מלמדים כי הפסיכואנליזה , גם בצורתה הפארודית , נותרה מצרך מבוקש שיהודים אמורים להיטיב לסחור בו . לא פחות טבעי , מן הצד האחר , הוא יחס התיעוב שבו התקבלה הפסיכואנליזה בחוגי יהודים חרדיים . לא במקרה מתבלבל הילד המתפקר , ברומן של ישראל סגל וכי נחש ממית , כשהוא מבקש בספרייה את ספרו של פרויד על מוצא האדם מהקוף . פרויד נתפס כמעין דארווין שני . דומה שהאזהרה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ( במדבר טו , לט , ( ובעיקר פירושו של הרמב"ם כי ב"אחרי לבבכם" הכוונה להרהורי כפירה ו"אחרי עיניכם" מדבר על מחשבות מיניות , היא ההיפוך הגמור ל"כלל היסוד" בתרפיה הפסיכואנליטית , הדורש העלאת כל מחשבה העולה בתודעה . עם זאת המטפלים במצוקות נפשיות בציבור החרדי , בין שהם בעלי הכשרה מקצועית ובין שהתקבלו ככאלה בידי הקהילה , משתמשים אף הם בכלים פסיכודינמיים , המתורגמים לא אחת בטבעיות לשפת חז"ל והחסידות בדומה לניכוס הידוע של נגינות לא יהודיות לאוצר המוזיקה החסידית . אפיזודה יוצאת מן הכלל בעניין זה מופיעה בתולדות חב"ד : מיומנו של האדמו"ר האחרון , מנחם–מנדל שניאורסון , התגלה כי האדמו"ר החמישי , שלום דב–בער שניאורסון , נועץ בפרויד ב1903– כשלקה בדיכאון . גם למגזר הדתי הלאומי סיבות להתרחק מהפסיכואנליזה : שבירת מחסומי הטאבו סביב המיניות , הרדוקציה של מוסדות חברתיים ודתיים אל עולם היצר , וכמובן יחסו הבעייתי של פרויד ליהדות . עוינות דומה בוטאה בישראל בימין הקיצוני בידי אידיאולוגים כמו אצ " ג וישראל אלדד . פרויד , כמארקס , נתפס כאחד ה " משומדים " הנגועים בשנאה עצמית יהודית – טענה פרוידיאנית כשלעצמה . יוצא מן הכלל בציבור הימני היה משה אטר , מתרגם האיש משה ואמונת הייחוד , שבאחרית דבר מאלפת שיבץ את פרויד כחוליה חיונית בתולדות המחשבה היהודית . לא חסרו גם ניסיונות הפוכים של יהודים דתיים לתבוע בעלות על פרויד כתרומה מודרנית להתפתחות הדת היהודית עצמה . אליענה אמאדו לוי–ולנסי נהגה לכרוך בכתביה פסיכואנליזה לאקאניאנית עם פמיניזם ויהדות . עקיבא ארנסט סימון השווה את דברי הכפירה של פרויד למעשהו של משה ששיבר את הלוחות . המדרש מפרש את המילים מספר דברים י , ב , "אשר שיברת " , כ"יישר כוחך ששיברת , " שבח שסימון ראה כיאה לפרויד . מרידתו של פרויד , על פי השקפה מקורית זו , אף היא המשכה הישיר של המסורת היהודית ובעיקר הנבואית , שההתרסה נגד בעלי שררה ואף נגד האל שימשה בה לזיקוק האמונה משיירי האלילות שדבקו בה . ואמנם , כשנזכרים במקור השם "ישראל , " שעל פיו נאבק אבי האומה באלוהים ( בראשית לב , ( נראה שיש לטענה מקורית זו על מה לסמוך . למתנגדיה האנטישמיים של הפסיכואנליזה לא היה , כמובן , ספק כי היא מדע יהודי . עד היום מופיע פרויד באתרים אנטישמיים רבים באינטרנט ( כדוגמת ( JewWatch כחלק ממזימה יהודית להשחתת תרבות המערב , לצד הסוציאליזם . פרויד , כפי שכבר נאמר לעיל , היה ער לעובדה זו ואף ידע להפיק ממנה רווח פוליטי . במכתביו לתלמידיו הוא נקט לא אחת את הנימה האינטימית–חתרנית של "אנחנו היהודים מבינים היטב יותר זה את זה . " אין ספק שתלמידו לשעבר והיריב הססגוני ביותר שקם לו בימיו , קארל גוסטב יונג , נפל עמוק אל תוך מלכודת זו . התקפתו המפורסמת של יונג נגד הפסיכואנליזה והפסיכולוגיה של אדלר , שפורסמה בכתב עת נאצי לפסיכותרפיה , גילתה בבירור את האנטישמיות העמוקה שלו , צד שאפילו תלמידיו הנאמנים כיום כבר אינם מנסים להכחישו , ולהתבטאות זו נוספו עם השנים עדויות מסייעות רבות . המשטר הנאצי הכריז כי הפסיכואנליזה , כמו הקומוניזם , היא עוד חלק ממזימה יהודית להרס התרבות . פרויד ניצל אחרי ה"אנשלוס" הנאצי של אוסטריה רק בזכות השתדלות בינלאומית ( הוא עצמו ביטא קוצר ראות משווע בכל הנוגע לסכנה , ( אבל הפסיכואנליזה חדלה למעשה להתקיים ברייך השלישי , וגם בשנים שאחרי המלחמה לא התחדשה מעולם פסיכואנליזה גרמנית מסדר הגודל של זו הבריטית , האמריקנית והצרפתית . יחד עם זאת , התחדשות הפסיכואנליזה בגרמניה ובאוסטריה מולדתה היא עד היום גורם חשוב בדיאלוג של הגרמנים עם עברם . לא טוב מזה היה גורלה של הפסיכואנליזה תחת המשטר הסטאליניסטי ואחריו . אלכסנדר לוריא , הנוירופסיכולוג הרוסי המפורסם , הבין שסכנת מוות מרחפת עליו כיהודי העוסק בפסיכואנליזה ועבר לחקר המוח . עם זאת האוריינטציה הפסיכואנליטית המובלעת שהמשיכה להדריכו במחקריו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא