מגדר וחזון הגבריות העברית

עמוד:122

הרוח החלוצית הנכונה הדרושה להגירה / לעלייה הציונית , והמניעים למסעו להגשמת החזון הלאומי מתערבבים ומזדהמים ללא הרף במניעים שאינם ממין הגבריות החדשה . אדרבה , הם ממין הגבריות היהודית הישנה , וגילוים רווי באינטונציות וברמזים לנשיותו ( גבריותו הפגומה ) של חפץ : חרדות ופחדים , היסטריה , מחלות פסיכוסומטיות , היסוסים ולבטים , חולשת גוף וחולשת כוח הרצון , רגש נחיתות , מסורסות ליבידיאנית – כמה טיפוסי כל זה לנשים , כמה בלתי פוגע בנשיותן הוא כל זה , אך סם המוות הם בשביל החלוץ . יחזקאל חפץ מופיע בפתח הרומן בגוף חשוף ומיוזע , שרוי בתנופה חגיגית של עבודת שדה מאמצת בקבוצה החקלאית , וחיש קל הוא מוכרע בידי חולשתו הנושנה , שלצורך ריפויה עליו לנטוש את הקבוצה ולנדוד אל לב היישוב הישן בירושלים , אל חיק משפחתו היהודית הישנה . כך בקצרה מספר ברנר את סיכוי החייל היהודי בצבא הציונות . כתביו של ברנר גדושים בצעירים יהודיים שרוממות המסע הציוני בגרונם אך הם כושלים בפני מימוש החזון הלאומי של טריטוריאליזציה מלאה . המשגת נרטיב ההגירה שאיננה נגמרת ") צוענות עלי אורח , " כהגדרת גרשון שקד , ( אותה תנועת מסע שאיננה נעגנת באחיזה אמיצה במרחב הלאומי , ככישלונם של גברים דווקא מלמדת מהו המודל המגדרי שראה הסופר לנגד עיניו בבואו לעצב את חזון הגבריות העברית . כמו יחזקאל חפץ , גם יצחק קומר ( בתמול שלשום של ש"י עגנון ) נוצק בתבנית הצעיר היהודי שחישב שיש בכוחו להפוך לעברי החדש ומצא את מותו כשאפילו לא חצי תאוותו בידו . לשני אלה יש גוף פגום וחלוש , כמו גם ליבידו מדולדל , וסיפורם מעמת אותם עימותים קטלניים עם דמויות של גברים חזקים , גדולי גוף ורבי מעש , בעלי און ומהלכים עם בנות המין היפה . עוד ביצירות אחרות כמו כנרת , כנרת , הם היו עשרה , ולאחר מכן ליל העשרים ועוד סיפורי חבורה , שבהם מתגלה המתח המיני והמגדרי בין גברים לנשים המתגדרים בשיח הציוני החלוצי המגשים , חוזר ומתגלה הפרימאט של גבריותו החסונה של הגבר הציוני גם כשהוא נכשל בהגשמתה . ייצוגם של גברים חלשים ( חולים , כושלים במלאכות הפיזיות , עורקים מן המחנה הלאומי המגשים , יורדים מן הארץ , מתאבדים , גונבים מן הקופה הציבורית ) נתפס כ"צד הצל" של הגבר הלאומי הראוי , צד לא לגמרי מגונה כשהוא מתגלה באישה שידועה בחולשתה , אך הוא מבייש ומשפיל בהופעתו בגבר , ויש בו אף ממד של בגידה באחוות המחנה . גם גברים מוחלשים ( מתלבטים , אמנים , מתוודים וכותבי יומנים ומכתבים ) אינם אופציה ראויה לשבח ולהתפעלות בתרבות הציונית , והמצוקה של הגבר בהתגלות חולשתו וקוצר ידו מלבצע ומלממש את מודל האדם הלאומי גורעת מגבריותו . גם על דרך השלילה מגולמת בספרות הקאנונית מידת הגבריות הנחוצה לביצוע המעשה הציוני . גלגולו המודרני של הקורבן הלאומי במסגרת הייצוגים האלה נולדו לא רק ניניהם של המכבים וזרע האריות במלחמתם , אלא נולד גם גלגולו המודרני של הקורבן הלאומי : לא עוד מרטירים יהודיים המקדשים את השם במותם , אלא מסדר הנופלים החדש , אלה חללי האומה במלחמה על הקמת המולדת . שירי השכול המוקדמים של טשרניחובסקי , שמעונוביץ ואצ " ג מתיכים יחדיו את שיח המוות על קידוש המפעל הציוני עם שיח המוות במלחמה . הזיהוי של הלאומיות המודרנית עם מבצע צבאי , וההזנה ההדדית של האידיאולוגיה הלאומית ושל האתוס הצבאי קבעו את מגדרו הגברי של הסובייקט הלאומי , שעתקו והנציחו אותו הן בחייו והן במותו . ומכיוון שהלאומיות המודרנית מראשיתה הבטיחה מעמד מועדף לחללי הלאום , מופיעים בספרות העברית ייצוגים הרואיים של מיתות חלוציות , שגם הן מסימני חידושיו של העברי החדש . מלחמת העצמאות הביאה איתה את הנופלים בקרב הממשי וכוננה את " הרעות " ( אותה " אהבה מקודשת בדם " של חיים גורי ) ואת משפחת הלוחמים ") כאן חיינו יחד , משפחה אחת , " ב " באב אל–ואד " של חיים גורי , ( בנות דמותה של אחוות הלוחמים האוניברסלית , שהחברות בה כרוכה בטקס מעבר , חניכה והתקבלות אוניברסליים אף הם . הנשים הישראליות – כרעיות , כאחיות וכבנות – הודרו אל שולי שיח הלוחמים , אל תפקיד ההמתנה הנצחית בבית הקבוע , זה שלהקמתו ולהגנתו יצא הגבר הלוחם לקרב , ואל תפקיד המקוננות ונושאות הזיכרון הפרטי והלאומי–הקולקטיבי ( כבסרט מצור . ( משפחת השכול הישראלית , המאורגנת לשמירה על צוואתם המשוערת של הנופלים ועל הנצחת גבורתם , מגלמת את ההתגייסות של העורף האזרחי לצבא הלאומי ומאפשרת הצטרפות לשורת הלוחמים . המעבר מיום הקרב וערבו אל הבוקר שלמחרת הוליד בתרבות העברית בישראל ייצוגים של גבריות פגומה . דומה שבהעדר המסגרת המושגית המיליטריסטית אין דרך לייצג גבריות ציונית . בהעדר ההקשר הצבאי–הקרבי , ולאחר שהמדינה קמה ודרשה התגייסות למעשה אזרחי , דומה שאין לגבר הישראלי זירה לחולל בה את השינוי המשמעותי הנחוץ לו וחייו מתרוקנים ( כבעד כאן של גידי נבו . ( שורה של תלושים חדשים , מודרניים ומנוכרים , מציגה את התוצאות הקטלניות של היערכות הגבריות הציונית על פי העיקרון המס , ר הצבאי ( מנוחה נכונה של עמוס עוז , זכרון דברים של יעקב שבתאי . ( הגברים האלה נגועים בגעגועים אל גרסת חייהם כחיילים ( ולפחות כחלק מחבורה גברית , ( ומתאמצים לשחזר את תצורותיה ואת שיחה . גם בהיחשף השקר והאשליה של אחוות החיילים המיתולוגית ( בהתגנבות יחידים של יהושע קנז ) לא מתפוגג קסמה והיא מועתקת אל מחוז הפנטזיה . חלומו של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא