|
|
עמוד:89
האמנותי היהודי נעוץ בסוג זה של קישוטים . אנטוקולסקי לא הסכים לא ליצירתו של סגנון כזה ולא להקמתה של "אסכולה אמנותית יהודית" אבל התחיל לתכנן "בית ספר יהודי לאומנות" שיפיץ את ידע מלאכת היד והאמנות העממית המקובלות בין יהודי רוסיה . לדעתו עשוי חינוך כזה גם לחשוף יהודים לאמנות וגם לתת בידם כלי להתפרנס בו . בכך העלה את האמנות העממית למדרגה של ביטוי לאומי אמנותי . התיאוריות של סטאסוב והתוכניות של אנטוקולסקי השפיעו על שתי התפתחויות חשובות באמנות היהודית המודרנית . מצד אחד הן עוררו את מארק שאגאל ועמיתיו ליצור אמנות יהודית מודרנית המבוססת על האמנות העממית . תנועתם האמינה בהמשכיותן של התפוצות , וטענה שיהודים שזכו באמנסיפציה מסוגלים לתרום לאמנות המודרנית באמצעות מתן פרשנות חדשה בסגנון אוונגרדי לתרבות היהודית המסורתית . מן הצד האחר הביאו רעיונותיו של אנטוקולסקי את תלמידו , הפסל בוריס שץ , לשכנע את הקונגרס הציוני השביעי לייסד בירושלים בשנת 1906 את בית הספר לאמנויות "בצלאל , " כדי לעודד את כלכלתו של היישוב היהודי בארץ באמצעות הקניית מיומנויות בייצור של תשמישי קדושה , מזכרות ושטיחים . יחד עם כך , בהשפעתו של סטאסוב , עודד שץ את תלמידיו ליצור אמנות יהודית "מקומית" חדשה שתשאב את השראתה ממיזוג בין אמנות יהודית מסורתית לבין מוטיבים מזרחיים , וכך תבטא בדרך חזותית את רעיון שיבת היהודים לארצם . למטרה זו הביא שץ לארץ את ליליען ואת הירשנברג , שכמוהו תיארו ביצירתם נושאים יהודיים מסורתיים . אף כי ליליען עזב את הארץ עד מהרה והירשנברג מת זמן קצר אחרי בואו , נודעה השפעה רבה לגישתם האיקונוגרפית . יחד עם כך העסיקו ב"בצלאל" יהודים מזרחיים , שנחשבו לטיפוסי יהודים אותנטיים , כדוגמנים לתמונות מקראיות , והלבישו אותם בלבוש בדווי , שנחשב זהה לזה שלבשו בתקופת התנ"ך . כמו כן עוצבו אותיות עבריות ועיטורים שמיזגו את הערבסקות המוסלמיות עם עיצוב השאוב מסגנון האר–נובו . מורים נשלחו לאיסטנבול , לדמשק ולקהיר ללמוד את הטכניקות העיצוביות שכל אחת מהערים האלה נודעה בהן , ויהודים ממוצא מזרחי הועסקו כמומחים באריגת שטיחים מודרניים שדגמיהם עוצבו בידי תלמידים אירופיים . צורפים תימניים למדו מן האירופים טכניקת פיליגרינה "משופרת . " התוצאה היתה אמנות אקלקטית ביותר , ורק האמנים הצעירים שמרדו נגד בצלאל בשנות ה20– הצליחו לצרוף מרעיונות אלה סגנון קוהרנטי . בסיכום , להתפתחותה של האמנות היהודית במאה הראשונה שאחרי האמנסיפציה היו כמה קווי אופי בסיסיים . תחילה אימצו יהודים את סגנונות זמנם וארצם , אבל במחצית השנייה של המאה ה19– הם הרבו יותר ויותר להצטרף אל האוונגרד , ואחדים מהם נעשו למנהיגיהן של תנועות חשובות . כולם פיתחו להם אסטרטגיות של הישרדות בעולם נוצרי חילוני . אחדים נטמעו בתרבות השלטת , אם באמצעות המרת דת ואם באמצעות פנייה לנושאים ניטרליים , ואילו אחרים השתמשו גם בנושאים מקובלים וגם בנושאים יהודיים . הקשר העיקרי שלהם עם הקהילה היהודית נשמר באמצעות תיאור דרך החיים המסורתית , שכלפיה הם פיתחו שתי גישות : אחת הראתה מתוך נוסטלגיה חיים יהודיים נינוחים , האחרת הציגה אותם בעוניים ומסכנותם . בעבודות אלו , וגם בעבודות שכיחות פחות על נושאים תנ"כיים , הם ביקשו לשלוח מסרים ברורים על היהדות גם לקהל היהודי וגם לקהל הנוצרי . אחדים מהאמנים ביטאו את מצבם הבעייתי כניצבים בין שתי הקהילות , היהודית והנוצרית , בלי שיתקבלו לגמרי באחת מהן . הם הזדהו עם המנודים מבין היהודים , והציגו את דיוקנו של ישוע הנוצרי כיהודי כדי להביא נוצרים לדחות מעליהם את האנטישמיות . ולבסוף , במפנה המאות , קיבלו עליהם אחדים מהאמנים את האמונה הציונית בעתיד חדש בארץ–ישראל וניסו ליצור אמנות חדשה שתמזג את אופני הביטוי האירופיים עם עיצובים וטכניקות מזרחיות . לקריאה נוספת : . Artists in a Century of Change , New York : Jewish in : Susan Tumarkin Goodman ( ed . ) , Russian Jewish John Bowlt , "Jewish Artists and the Russian Silver Age" , in Russia" , Jewish Art 16-17 ( 1990-91 ) , pp . 98-121 . Mirjam Rajner , "The Awakening of Jewish National Art Cecil Roth , Jewish Art , Israel : Massadah , 1961 ish Art , New York : Abrams , 1997 , esp . pp . 325-36 , tury to the Present Day" , in : Gabrielle Sed-Rajna , Jew- Ziva Amishai-Maisels , "Jewish Artists from the 18 Cen- Museum and Prestel , 1995 , pp . 40-53 . Modern Art History , Berkeley : University of Cali- in : Catherine M . Soussloff ( ed . ) , Jewish Identity in ish Art in Nineteenth Century Art-Historical Texts" , Margaret Olin , "From Bezal'el to Max Liebermann : Jew- 358-64 , 494- 96 , 509 . fornia Press , 1999 , pp . 19-40 .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|