|
|
עמוד:87
תיאורי הז'אנר ההולנדי של האג . בציורים כדוגמת "הפרידה" ( 1861 ) תיאר את חייהם הקשים של דייגי הים הצפוני . נראים בו אם ושני ילדיה יושבים מתוחים על חוף הים , מסתכלים בסירתו של אב המשפחה המפליגה אל הים ועל פניהם שפוכה הבעת דאגה שמא תיטרף בים הסוער . סירת הצעצוע של הילד הקטן מרמזת שהוא עתיד להמשיך את אורח חייו של אביו . אותה מציאות מדכאת שולטת גם ב"בן לעם העתיק" , ( 1889 ) שבו יושב סוחר בחפצים משומשים ישיבה רפה לפני חנותו , ומזכיר במראהו יהודים ידועי סבל ממזרח אירופה . הציור מבוסס על "היהודי הזקן" ( 1654 ) של רמברנדט , ומרמז על סוף השגשוג שידעו יהודי הולנד במאה ה17– ועל ירידתם לרמת סחר הגרוטאות . בסקיצה לציור נראה ילד לבוש בלוייסחבות עומד ליד היהודי , להדגשת ההמשכיות והתקווה לעתיד טוב יותר , אבל בציור עצמו מבליט ישראלס את בדידותו של היהודי . בניגוד לכך צייר ישראלס במפנה המאות תיאורים אופטימיים של "חתונה יהודית , " המבוססים על "הכלה היהודית" של רמברנדט , וכמו כן כמה גרסאות של "דוד המנגן לפני שאול , " שגם הן שואבות את השראתן מרמברנדט . בגרסה של הנושא השני משנת 1899 הוסיף ברקע נוף של ארץ הקודש , לא רק למען הדיוק ההיסטורי אלא גם מתוך התעניינות גוברת והולכת בציונות שצעדה אז את צעדיה הראשונים . ידידו של ישראלס , מאקס ליברמן , היה ממנהיגיו של האימפרסיוניזם הגרמני , ומייסדה ונשיאה במשך שנים רבות של תנועת הסצסיון הברלינאית , אגודה שארגנה תערוכות של אמנות חדשנית . משנות ה60– ואילך תיאר בריאליזם חריף את חייהם הקשים של האיכרים הגרמניים , תוך שהוא מאמץ בהדרגה סגנון אימפרסיוניסטי ליצירת אפקטים של אור השמש , ובשנות ה90– החל לתאר את חיי הבורגנות של ברלין . הוא ראה עצמו כמי שהתערה היטב בתרבות הגרמנית , וכשצייר את דיוקנו של ביאליק , אמר לו , כי שעה שהציונות תביא תועלת ליהודי מזרח אירופה הנדכאים , אין הוא רואה בה צורך בגרמניה . רק עליית הנאצים לשלטון וגירושו מן האקדמיה בשנת 1933 הביאוהו להערכה מחודשת של עמדתו . עם זאת היה באמנותו של ליברמן גם פן אחר : בשהותו בחו"ל תיאר יהודים אדוקים ובתי כנסת . הוא השתמש בתיאורים אלה כדי להעניק לציורו "ישוע בן השתים–עשרה בבית המקדש" ( 1879-1878 ) היבט יהודי , גם אם לא היסטורי : הוא מיקם את הסצנה בבית כנסת אירופי והעמיד יהודים מזרח אירופיים בצד יהודים מודרניים וחופשיים סביב ישוע אדום השיער , שתואר כבעל חוטם מעוקל במקצת וכמי שמדגיש את דבריו בתנועות ידיו . מבקרים רבים מחו על ציור זה , בטענה שחוצפה היא שיהודי יתאר את ישוע כנער יהודי "מכוער" כל כך . כיוון שליברמן התכוון בציור זה להילחם באנטישמיות באמצעות הבלטת הרקע היהודי של ישוע , הסבה לו תגובה זו עוגמת נפש . הוא שינה את הציור ונרתע מלצייר תמונות מחיי המקרא עד שנת , 1902 ואז בחר רק בנושאים ובדרכי הבעה מקובלים . בתקופת הביניים ביטא את זהותו היהודית בתמונות מן השוק היהודי של אמסטרדם ושל תושביה היהודיים המניפים את ידיהם בדברם . בזמן מלחמת העולם הראשונה תמך באותם עניינים יהודיים שהיו פופולריים בגרמניה . מתוך זעזוע מן הפוגרומים ברוסיה פרסם רישום שבו נראית אם מצווחת הנמלטת עם ילדיה מחיילים ההורגים את אבי המשפחה , והעניק לו כותרת סרקסטית '" ליהודי האהובים' ( הצאר . " ( הוא הגיב על עליית הנאציזם בליטוגרפיה שבה העלה את זכרם של עשרת אלפי החיילים היהודיים שמתו למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה , מתוך חזרה לדרך שבה הציג אופנהיים את שירותם הצבאי הפטריוטי של היהודים כדי לתבוע למענם סובלנות ושוויון זכויות . גם בארצות אחרות היו התפתחויות דומות . ברוסיה , למשל , היה יצחק לויטן ידוע בתמונות הנופים הרוסיים שעשה , ונראה כי היה לו רק ציור אחד בעל נושא יהודי , "מצבה יהודית" , ( 1881 ) שאותו צייר בתקופת הפוגרומים . באופן דומה גם ליאוניד פסטרנק , שנודע בפורטרטים ובתמונות הז'אנר שלו , רמז לפעמים על זהותו כשעשה שימוש במוטיבים מסורתיים , כגון ה"כלעזמרים" משנת . 1901 באנגליה הוציאה מתוכה משפחה יהודית אורתודוקסית מודרנית אחת שלושה אמנים חשובים . אברהם סלומון צייר תמונות ז ' אנר אנקדוטיות , שהתמקדו באי–שוויון המעמדי , שאותו חש בלי ספק בחוגי המעמד העליון שבהם חיו בני משפחתו . באחד מציוריו תיאר זוג מפלרטט בקרון המחלקה הראשונה של הרכבת ( 1854 ) ואילו באחר נראה קרון המחלקה השנייה ובו אלמנה מודאגת נפרדת מבנה הצעיר הנוסע אל מעבר לים . ( 1855 ) אחותו רבקה הדגישה לעתים קרובות את בעיותיהן של נשים בחברה הוויקטוריאנית . " האומנת " ( 1851 ) מלמדת את מטופלה תוך שהיא מתבוננת בעצב בחיזוריו של זוג הנהנה מאהבה הנמנעת ממנה . שני הציירים האלה לא טיפלו בנושאים יהודיים . בניגוד להם , ביטא אחיהם שמעון , שהצטרף לחוג הפרהרפאליטים , את יהודיותו בשימוש בנושאים תנ " כיים . אף שצייר גם תמונות של פולחן נוצרי , הוא ביטא את רגשותיו הדתיים ב " צעיר נושא ספר–תורה " , ( 1867 ) המחבק את הגווילים כמאהב . באיורים ל " שיר השירים " ( 1868-1865 , 1857 ) ולשירו שלו " חזון אהבה הנגלה בשעת שינה " ( 1894 , 1886-1885 , 1879 , 1871 ) ביטא שמעון את ההומוסקסואליות שלו , שהמיטה עליו חרפה והובילה למאסרו בשנת . 1873 הוא היה הצייר ההומוסקסואל הראשון שהבליט את זהותו היהודית , והשתמש בנושאים מקראיים כדי לבטא את ערגתו המינית ואת הייאוש שהיא מביאה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|