יהודים ויהדות ברומנטיקה הגרמנית

עמוד:73

של תורת הקבלה , שנולדו לעתים קרובות מתוך הפנמה של מסורות מיסטיות מעידן הרנסנאס , או של תורות האלכימיה , מתגלים גם במעשיות פרי עטם של ארנים , המצטט מאגדת הגולם , ושל הופמן , המסתמך בעקיפין על תורת הקבלה כדי לבסס מושג חדש של כתב , שהוטבעה בו כביכול תכונה מאגית : האפשרות לתקן את העולם . דוגמה לכך אפשר למצוא במעשייה " קדרת הזהב , " פרי עטו של הופמן . המעשייה מספרת על הרפתקאותיו של סטודנט ביש מזל , הנקלע אל מעונו של ארכיונאי , אספן של כתבי יד מוזרים , המשתעשע בניסויי אלכימיה . הסטודנט , המיטלטל בין תשוקות , הזיות ומלאכת העתקה של מגילות ישנות , מוצא לו לבסוף בית בעולם של כתבים מעוטרים חסרי פשר : עולמה של השירה . המעשייה " קדרת הזהב , " כמו עבודותיו האחרות של הופמן , אינה אגדה קבלית , אך המחבר טווה בה פרשנויות ודימויים על אודות ספרי הקבלה כדי להעמיד תובנה אירונית על משמעות הכתיבה הספרותית ועל דרך פרדוקסלית זו לאשש את זהות המספר הרומנטי . העניין הרומנטי במקורות יהודיים היה אפוא סלקטיבי מאוד , אך הניב פרשנויות בלשניות ותרבותיות פוריות . מתוך הפרשנויות האלה , עם זאת , עדיין לא התחייבו עמדות אוהדות בנוגע לשאלת מעמדם האזרחי של היהודים בגרמניה . תהליך האמנסיפציה של היהודים נתפס אצל חלק מחוגי הרומנטיקה כמורשת נוספת של שיח הנאורות וזוהה עם המהפכה בצרפת ומשטר הכיבוש של נפוליון . עצם הזהות הרומנטית נבנתה בחלקה מתוך שלילת דימויי השיח האזרחי של הנאורות והתנגדות למוסדות החוקתיים שנכפו על ידי נפוליון ובעלי בריתו . המאבק למען השוויון האזרחי של היהודים , שאכן זכה להדים חיוביים בשיח הנאורות ולהצלחה לא מבוטלת בתקופת נפוליון , נתפס לפיכך כחלק מאותו עולם תרבותי ופוליטי שעליו רצתה הרומנטיקה להתגבר . מן האוטופיות המדיניות ומחוזות אחרים של דמיון פוליטי פרי עטם של סופרים רומנטיים לא ניטל תמיד הממד האוניברסלי ולא סולקו אופקים אמנסיפטוריים . אדרבה , הרומנטיקה הולידה פרויקטים חדשים של ביקורת חברתית ופיתחה רגישויות אנתרופולוגיות מורכבות ואף הניבה הכרה עמוקה בסוגי שחרור ותיקון , שהודחקו או בוטלו במסגרות הדיסקורסיביות של הנאורות . ההכרה בסטרוקטורה ההכרתית והקהילתית הטמונה במיתוס ובייחודיותן של מסורות לשוניות וספרותיות מינוריות , וכן ההאזנה למבנים פסיכולוגיים "אירציונליים" הטמונים בסובייקט , יצרו פרספקטיבות מתקדמות של שיח אסתטי ופוליטי . בתיאוריות אלו היה טמון , עם זאת , פוטנציאל הרסני והן היו פתוחות ונגישות לפרשנויות וולגריות וריאקציוניות . האנטישמיות היתה , אם כן , אחד הסימפטומים של תרבות אוונגרד הדוחה את הישגי המהפכה ותרה אחר מקורות נוצריים פרימיטיביסטיים של התחדשות חברתית . במיתוס התיאולוגי–הפוליטי של הרומנטיקה , שהתיימר להתבסס על מסורות נוצריות , טמונה היתה גם מגמה חשדנית כלפי הזהות היהודית . בין הדוגמאות לאותה מגמה שפשטה בקרב חוגי אינטלקטואלים בגרמניה מוכר המקרה של ההיסטוריון פרידריך ריהס , שהקדיש שני חיבורים לנימוק שלילת השוויון האזרחי של היהודים ונקלע בתוך כך לוויכוח ציבורי . את תיקון מעמדם של היהודים התנה ריהס בהמרת דתם , שבה תלה את המקור לנחשלותם התרבותית–אזרחית . בטענותיו של ריהס , המסתייעות גם בטענות תיאולוגיות עוינות , מהדהד אקליםדעה שהושפע במידת מה מן השיח הרומנטי . גם אם אין במקרה הזה לבדו כדי להעיד על אופקיה הפוליטיים של הגות הרומנטיקה והכרעותיה בעניין היהודים , הרי הוא מלמד על השפעתה בשאלת מעמדם האזרחי . הרומנטיקה השיבה ממד תיאולוגי לסדר יומה של המחשבה הפוליטית בגרמניה , ועל דרך זו פתחה פרספקטיבה נוספת של התנגדות להתקבלות היהודים בחברה האזרחית בגרמניה , התנגדות שגם בעידן הנאורות לא הוסרה לגמרי . בחיבורים מרכזיים בשיח הפוליטי של הרומנטיקה , כגון " הנאומים לאומה הגרמנית" פרי עטו של פיכטה ו"הנצרות או אירופה" של נובאליס , אנו קוראים גם פרשנויות מגוונות לשאלת הלאומיות ועתידה המדיני של גרמניה . החיבורים האלה יש בהם לפרקים , לצד טענות ד 4 גמטיות והנחות בדבר בכורה תרבותית של גרמניה , איכויות תיאורטיות גבוהות שאף מחזיקות בחלקן תכנים קוסמופוליטיים . עם זאת רשימות , מניפסטים ופרסומים רבים פרי עטם של חברי התנועה , תלמידיה או מקורביה , כגון יוזף פון גרס , היינריך פון קלייסט וארנסט , מתעדים גישות פוליטיות מיליטנטיות , פולחן אדמה וקשרי–דם ומאמץ של המצאת מסורת לאומית שבה כרוכים גם דימויים שליליים של יהודים וזרים אחרים . דוגמאות לאותה אמביוולנטיות בגישתה של הרומנטיקה לשאלת היהודים נמצאות ברשימות פואטיות וביצירות הספרות של אנשיה . ברשימותיהם של ארנים , ברנטאנו וסופרים אחרים , משניים יותר , שבים ומופיעים סטריאוטיפים גסים על היהודים . דמות שלילית של יהודי מככבת למשל במעשייה "היהודי בסבך הקוצים , " שנאספה ועובדה בידי האחים גרים לקובץ מעשיות הילדים המפורסם . דמויות יהודיות אחרות , כגון זו של "היהודי הנצחי , " דמות נודד שהופיעה לראשונה בספרי אגדות עם בשלהי ימי הביניים , זכו ברומנטיקה לפרשנויות מורכבות יותר . אצל שאמיסו וז'אן פול נעשה הנודד היהודי לדמות של חלוץ ומבקר , שגורלו – הקללה לשוטט בעולם ללא מנוחה וללא

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא