הרומנטיקה האירופית והספרות העברית

עמוד:71

בין גרגרי עפר וסלע ובמרחב הגלקסיות . ה"דבק" המחבר את כל גילויי האדם הוא היחס המוסרי לזולת . בשיר "הדבק" שכתב בארץ–ישראל בשנות ה30– הוא חוזה כי העיר העברית הצעירה תתפורר ותשוב אל החולות אם תתנכר לרועה הבדווי שבשוליה . הכול יעמוד בחיבורו רק אם יימצא "מעט מאור–פנים לשכן – מעט חרדה על גורל החלש . " הלקין העמיד סדרות של שירי טבע ואהבה – חלקם כתובים במיומנות רבה כסונטות – שבהן דובר בעל מזג "מטפיזי" חותר אל הפלאי שבהוויה ( כגון "פלא הערב ( " ומתמודד עם מציאות של חיי אדם מוגבלים עמוסי מתח וחדורים תחושת חסך וכישלון . מציאות אנושית נפתלת , מסוכסכת ורצחנית מכחישה בכל רגע את בשורת התום והסוד הבאה מן הטבע בכל גילוייו , גדולים כקטנים . הדובר אינו מוותר על ניסיונו להיצמד אל הפלא למרות הצביון האימתני של הממשות שבה "אדם מבועת" ו"יהודים מתוהמים באלמם , באלמם נחנקים . " בסיפורת העברית של התקופה דומיננטי הוא דווקא הריאליזם . אפילו עגנון , שהחל את דרכו בסיפוריו הראשונים כרומנטיקון מובהק ומוטיבים רומנטיים פורצים בעוצמה גם מתוך סיפורי האהבה המאוחרים יותר שלו כ"גבעת החול , " " שבועת אמונים" ו"בדמי ימיה , " הוא ריאליסט גמור ביצירות האפיות הגדולות שלו , כגון והיה העקוב למישור , סיפור פשוט , אורח נטה ללון , תמול שלשום ושירה . אף שעמדות נפשיות רומנטיות הן כמעט תמיד חלק חשוב מן החיים שעגנון מספר עליהם , ועמדת המספר והסופר כלפיהן נתונה לפירושים שונים שהעסיקו הרבה את המחקר והביקורת – אין ספק שדרך הטיפול והכתיבה עליהם היא ריאליסטית במלוא מובן המילה . בנוגע למספרים אחרים בני הזמן אפשר לדבר , לכל היותר , על " רומנטיזציה" של החיים הארצישראליים בספרות תעמולתית ציונית או בספרות החותרת להיות כזאת , אך לא על פואטיקה רומנטית . מה שמכנים ניאו–רומנטיקה ניכר באגף חשוב של הסיפורת והדרמה . ניאו–רומנטיקה אינה סתם חזרה בסוף המאה ה19– וראשית המאה ה20– לעידן הרומנטיקה של ראשית המאה . לא כל ערכי הרומנטיקה קיימים בניאו–רומנטיקה . פולחן הגאוניות או האינדיווידואליות והסובייקטיביות העומדות בניגוד לבינוניות של האנשים הפשוטים אינו קיים כאן , ולהפך . דווקא הפיאור של הרומנטיקה את דמיון העם ואת הרוח הקולקטיבית שלו הוא המשמש כאן קו מנחה . העם כולו הוא כאן ה'גאון . ' הניאו–רומנטיקה פרחה כאשר בספרויות האירופיות העיקריות החליף הסימבוליזם את הנטורליזם והריאליזם , ולפיכך מעורבים הביטויים הספרותיים שלה גם בספרות העברית בהשפעות הסימבוליזם . מייצגים אותה בספרות העברית לפחות שני יוצרים שעברית לא היתה שפת כתיבתם העיקרית ואלה הם י"ל פרץ ומרטין בובר . הראשון עיקר יצירתו ביידיש , והשני – בגרמנית , ואצל שניהם קשורים הערכים הניאו–רומנטיים בהערצת החסידות . בחסידות התעניינו הרבה יוצרים עבריים פורצי גדר בנעוריהם . הם דימו למצוא בה רליגיוזיות ספונטנית שאינה כבולה בכבלים המעיקים של ההלכה הרבנית , רגש של קרבה אינטימית לטבע והערצת החיים הפשוטים של אנשי מעשה מבני ההמון . ואולם רובם – כמו שני החשובים שבהם ברדיצ'בסקי וברנר – הבינו לאחר מכן שהם משליכים מן הסובייקטיביות המודרנית שלהם אל תנועה 78 ה–מודרנית שאינה רק שקועה – ממש כמו מתנגדיה – בעולמה של ההלכה , אלא יחד עם כך היא גם מלאה אמונות תפלות והזיות . לעומתם , בשביל פרץ ובובר , יש בעולמה של החסידות מענה לכיסופי הנפש המודרנית . אך כדרך הניאו–רומנטיקה , החסידות ששניהם מייצגים כאילו מפי העם ( כשם מחזור הסיפורים העבריים של פרץ ) או "ממקורות החסידות" ( כתיאור שנותן בובר לאנתולוגיות החסידיות שלו , הגרמניות והעבריות כאחד , ( היא חסידות מזוקקת ומסוגננת . בובר עומד על כך שעקרון הליקוט והעריכה שלו – גם בסיפורי הבעש"ט , במעשיות ר' נחמן ובאנקדוטות המגיד ממזריץ' באנתולוגיות הגרמניות שלו וגם באנתולוגיה העברית מפרדס החסידות – אינו חותר לספק דוקומנטציה היסטורית , וכן שהוא ערך את המעשיות על פי מה שיש בהן כדי להעניק השראה לאנשים מודרניים . כך נהג גם בעיבודיו העבריים למדרשים החסידיים בהאור הגנוז ומלחמת גוג ומגוג . י"ל פרץ שם את מרבית סיפוריו החסידיים בפי דוברים עממיים 'מבפנים , ' אך מוסכמה זו אינה מונעת מן הסיפורים להעמיד במרכזם הפתעות ומפנים כדרך הנובלה הרומנטית או מעמדים סמליים כדרך הסימבוליזם שהוא בן זמנה וצביונה של הניאו–רומנטיקה . סופר שלישי שראוי להזכיר בהקשר הזה של רומנטיקה וחסידות הוא שלום אש , שרק חלק מיצירתו נכתב עברית ולא יידיש . אבל הערצת החסידות שלו על צדיקיה ועשיריה אינה מ ; נעת בידי בקשת תוכן פילוסופי או דתי , אלא בידי הפלגה סנטימנטלית . סיכום זה אינו אמור לכלול את השפעות הרומנטיקה על הספרות העברית המאוחרת יותר , בתקופת היישוב ובתקופה הישראלית . אך גם אם יוספו אליו ויידונו , למשל , אלתרמן , בת–מרים ועזרא זוסמן , ס' יזהר וחיים גורי ופנחס שדה , או גם המאבק ברומנטיקה של שני יוצרים בולטים ופופולריים כנתן זך ועמוס עוז לא רק ביצירתם אלא גם בתחום העיוני – גם אז יהיה זה סיפור שהוא בבחינת "תם ולא נשלם . " אולי , כמאמר המשורר , "לעולמי עד" "לא תמות בת השיר , " זו הרומנטית . ( הפרקים על דוד שמעוני והשירה העברית בארה"ב נכתבו בידי דן מירון )

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא