הרומנטיקה האירופית והספרות העברית

עמוד:69

הקיץ" של ביאליק יש לו דמות אנושית ספציפית הנכנסת להלוך רוח מסוים בהשפעת הטבע הסובב . תכופות יש צורך בהנמקת המעבר מן הטבע לאדם , למשל , בשיר "פעמי אביב" עוברים מ"לבנת הפרחים" של הטבע אל "פרחים לבנים של חלומותי" רק בבית האחרון ולאחר תיאור בוא האביב אל מרכיבי הטבע השונים ( אדמה , עצים , שמש ) על פי סדר הגיוני של חלל וזמן ( שחר , בוקר , צהריים . ( אף שתיאור הטבע בשירת ביאליק מוחשי ועשיר לא פחות מאשר אצל טשרניחובסקי , סדר התיאור הוא לעתים קרובות הגיוני וניאו–קלאסי יותר משהוא רומנטי . ואילו הדובר בשירי הטבע הליריים של טשרניחובסקי אין לו , ברוב המקרים , דמות משלו מחוץ לחוויית המגע המוחשית והרגעית עם הטבע , ולפיכך אין כאן מקום לפירושים ייצוגיים , אלגוריים , לא של האדם ולא של יצירי הטבע . האמצעי הבולט הוא המיטונימיה , או המעבר המטפ 4 רי הלא–מורגש כמעט , מטבע לאדם ולהפך . הטבע , לרבות הטבע הדומם , מואנש כאילו מבלי משים : השחף "קובל , " המעיין משמיע "תלונה , " הבוקיצים "נדים" לאדם ואילו בני אדם עומדים "ללא עלים" ו"ללא רנה ... מוטי–ענף . " לא רק הצומח אלא גם דוממים הם כאן בעלי נפש . הרים , מעיינות וכוכבים דוברים ומקשיבים לבני אדם וזה לזה ( היצג שבכל תולדות הספרות הוא ייחודי לשירה הרומנטית האירופית ולה בלבד . ( במסגרת המוסכמות הרומנטיות גם הפנייה "ראי אדמה" אינה נשמעת כהיפרבולה פתטית ( בניגוד אולי ל"האזינו השמים ... ותשמע הארץ ( " אלא כראשיתה של שיחה 'טבעית' בין שני יצירי טבע , בן ואם . אינטימיות זו שבין אדם וטבע רק מעצימה את תחושת הקרע ביניהם , שהיא מהותית לרומנטיקן , ואפילו בהמנון פנתיאיסטי כמו כליל הסונטות "לשמש , " המצהיר '" אלוהים' סביב לי ומלאים כל היקום / כוכבים אלוהי " ... נשמעת לפתע , לאחר סקירת כל אמונות האדם ופולחניו , כחלק ממכלול ההוויה , השאלה הייחודית לאדם : "אי דרך אבחר בה ואיפה הוא השביל " ? רומנטיקה בשירה – ריאליזם וניאו–רומנטיקה בסיפורת משוררים אחרים ב"דור ביאליק" היו גם הם מושפעים במידה זו או אחרת מן הרעיונות ומן הנורמות הפואטיות של הרומנטיקה , אך להוציא אחד בלבד – דוד שמעוני – ההשפעות הרומנטיות על שירתם מעורבות בהשפעות אחרות . עולמו של יעקב לרנר היה קרוב ביסודו יותר מכולם לנופו של ביאליק עצמו . הפואמה האוטוביוגרפית שלו "בגויים , " על חוויית השפלת האב , איבת הגויים , לימוד התורה הכפוי על הילד והדחקות הנוראה , מזכירה את המחזור "יתמות" של ביאליק ( לרבות האלמן–הצרצר , ( ועל אף הז'אנר הרומנטי היא ריאליסטית יותר משהיא רומנטית . הפואמה "פיח–פיח" מתארת חילופי הגות ורגש של הדובר בעת מסע ברכבת ( אך גם את מעוף הרכבת עצמה בלילה חשוך , ( וכאן עולה לעתים תכופות הנושא החוזר בפואמות המסע של ביירון "נס אני משממון ימי / ולא אדע אן פעמי . " אך בשיריו הליריים של לרנר כבר מעורב הרגש הרומנטי ברגישות דקאדנטית . גם בשירת שניאור חוזרת אותה תערובת . אמנם רבות ביצירתו השירית הפואמות הליריות וההגותיות , ב"פרקי יער" נשמעת התלונה על הרס היער והטבע עם בוא העיור , והארוכה והמושלמת מבין הפואמות שלו , "בהרים , " עושה שימוש נרחב בשיח דוממים : "מחשבות הרים , " "שירת סלעים , " "לחש פלגים" ו"זימרת–שלכת" בנוסח הרומנטיקה . אך בשירתו המאוחרת יותר הוא 'מגלה' לקוראיו שהאנשה זו של הטבע אינה אלא פרי שרירות דמיונו של האדם וכי הטבע לעצמו – ללא המשורר 'יוצר היופי , ' הנבדל מן ההמון כ'אדם עליון' – הוא חסר משמעות . ונוסף על כך , גם במרבית הפואמות שלו , ולא רק בשירתו הלירית ובסיפורת שלו , דומיננטיים במידה כזאת חמדת בשרים תאוותנית ופולחן גופניות–לשמה , עד שהם דוד שמעונוביץ ( לימים שמעוני ) – בשירתו יסוד רומנטי עמוק הקשור לרומנטיקה הרוסית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא