ספרות ההשכלה בעברית

עמוד:37

הינתקות מן הבסיס הניאוקלאסי / סנטימנטליסטי , מן המוכלל אל המומחש , מן הדידקטי אל הקיומי , מן האוניברסלי אל ההיסטורי . הפואמה היל"גית היא שקבעה עתה את סדר היום של השירה , והיא תבעה מן המשורר קונקרטיות במסירת המציאות , התמקדות בפאתוס הקיומי של אנשים שחייהם מוטלים על כף המאזניים , וחשיבה לאומית–היסטורית ביקורתית המעזה לתהות על המוסכמות – כגון ההנחה שמצבו התרבותי והחברתי הגרוע של עם ישראל מקורו בעיקר באפליה וברדיפה הדתית של החברה הנוצרית ולא בהתפתחויות מכשילות פנימיות , הנובעות מהכרעות היסטוריות רצוניות . למעשה , ניתן לתאר כמעט כל דבר חיוני שאירע בשירה בשנות ה60– וה70– כדבר שאירע בעקבות או לעומת האופציה שהציב יל"ג . בעוד שכמעט כל המשוררים ה"בולטים" שקדמו ליל"ג ולמיכ"ל נראו לפתע "בלתי רלוונטיים , " מיושנים לאין תקנה , ניסו משוררים צעירים יותר לחקות את הפואמות של יל"ג או להשתמש במודל היל"גי כנקודת מוצא לפיתוח אופציות פואמתיות חדשות . כך , לדוגמה , המשורר יהודה לייב לוין ( יהל"ל , ( סוציאליסט שהשתתף בעיתון האמת של אהרן שמואל ליברמן והיה הראשון שניסה לתרגם לעברית פרקים מן הקפיטל של מארקס , היה סבור שהפואמה היל"גית האקטואלית אינה שופכת אור מספיק על החלוקה המעמדית ועל המאבק המעמדי בקהילה היהודית , ומשום כך העמיד כנגד המודל הסיפורי הכרונולוגי–הסיבתי המונח ביסוד הפואמות של יל"ג מודל " אנטומי – " חברתי ( הפואמה המרכזית שלו , "כשרון המעשה , " מורכבת מארבעה מונולוגים : של משכיל עני , בעל מלאכה עמל בפרך , רופא מצליח ופלוטוקראט המנצל את כל האחרים . ( הן יהל"ל הן י"ל פרץ הצעיר הרכיבו את הנוסח הפואמתי המורחב ( קוצו של יוד ) של יל"ג עם האוטוביוגרפיה הווידויית . פרץ חתר לליריזציה של הפואמה ההיסטורית על נושא קידוש השם ( ומתוך כך גם להעתקת הזירה של הפואמה מימי קדם ומספרד של הרנסאנס למזרח אירופה של המאה ה ( 17– והציג ב"קידוש השם" שלו ( 1877 ) מעין נוסחה מרוכזת , פחות סיפורית ויותר ספוגת הלוך נפש , של "במצולות ים" ו"בין שיני אריות . " גם בשירה הלירית ניכרת השפעתו הגדולה של יל"ג , אם כי בתחום הזה היא היתה פחות נורמטיבית וכובלת , ומשום כך הופיעו כאן חידושים בולטים יותר מאשר בשירה הפואמתית : הגברה רבתי של הריגוש הסנטימנטלי בשירתם של אלה שנעשו לימים לראשי המדברים בשירת "חיבת ציון ; " יצירת שירה העומדת כמעט כולה על היסוד הדיוני–הרטורי ( האמור להתרומם לדרגת פיוט בעיקר בזכות הריגוש המועצם , ( ללא תערובת של יסודות סיפוריים ותיאוריים ( כגון בשירת יצחק קמינר . ( הופעת הרומן היתה , כאמור , מהפכנית . יחד איתה הופיע בספרות העברית החדשה בפעם הראשונה משהו מעין קהל קוראים עממי רחב . הרומן עורר התנגדות עזה לא רק בקרב האורתודוקסיה , שהחלה בתקופה זו להתארגן למלחמת–נגד תעמולתית בספרות ההשכלה , אלא גם בקרב המשכילים הוותיקים , שהאשימו את הרומן בוולגריות ובשלהוב יצרי של הקוראים . בעיקרו של דבר , חשו הסופרים הוותיקים שהיצור הספרותי החדש דוחק אותם לקרן זווית מבחינת התעניינות הקוראים . הרומנים של מאפו הציתו את הדמיון , וכשעל רקע הפופולריות שלהם החליט קלמן שולמן לעבד בעברית ( על פי תרגום גרמני ) את רומן הפנורמה והאינטריגה הצרפתי הידוע מסתרי פריז מאת אז'ן סי , ( 1860-1857 ) הוא "גנב את הקופה , " למגינת לבו של מאפו . הסיפור , המקשר את פשעי האצולה בפשעי העולם התחתון הפריזאי והמעלה זה ליד זה את מוטיב האהבה הטהורה ואת מוטיב הזנות , סחף את התעניינותם של הקוראים . בתוך פחות מעשור היה ז'אנר הרומן , שנחשב ל"זמורת זר , " לתל שכל הפיות פנו אליו . בסדרת פרסומים של יצירות מקוריות וכן בשפע עיבודים עיצב הז'אנר את טעמיו של קהל הקוראים הגדול של תקופת חיבת ציון . הרומן המקורי , החל בעיט צבוע מאת מאפו ( שהופיע בהמשכים בשנים , ( 1869 -1857 עסק בעיקר בביקורת החברה היהודית בהווה . הוא לא היה "ריאליסטי" לא בבניין עלילותיו ( שהסתמכו על הפורמולות של רומן האינטריגה הסנטימנטלי ) ולא בעיצוב דמויותיו . ואולם הוא שאף וחתר , בדרכים שונות , ליצירת אותו דבר שברנר כינהו "הערכת עצמנו" – מודעות חיונית , דרמתית , למצב הלאומי ולמצוקות החברה . בו הגיעה ספרות ההשכלה העברית להתמקדותה המלאה ביותר בעולמו של האדם המוחשי הנתון במעבה החיים החברתיים והנושא בגופו ובנפשו את אותות פגיעותיהם . גם אם תפיסת האדם של רומן ההשכלה נראית לנו נאיבית , היא היתה מלאה ורצינית לאין ערוך יותר ממה שקדם לה בספרות העברית ומעוררת לתנופה אפית שלא תמיד היתה אופיינית לסיפורת הבשלה יותר . הרומניסטן העיקרי שבא לאחר מאפו היה פרץ סמולנסקין , סופר סעור נפש , מרבה דברים ובעל כוח עבודה כביר , שיסד וערך את כתב העת הספרותי המרכזי של התקופה ( השחר ) ופרסם בו בהמשכים בשנות ה70– ובראשית שנות ה80– שבעה רומנים , מהם סיפורי ענק מרובי כרכים ( התועה בדרכי החיים , הירושה , ( ומהם סיפורים מרוכזים ומאורגנים יותר ( קבורת חמור . ( סמולנסקין עסק ברומנים בכל הבעיות שהסעירו את יהדות אירופה . באחדים מהם , בעיקר בהתועה בדרכי החיים , שנכתב כווידוי של נודד מיותם , העובר במהלך חייו מן הדרום האוקראיני לצפון הליטאי , מן הלמדנות לחסידות חב"ד , וממזרח אירופה לשוודיה , גרמניה , אוסטריה ובריטניה , עד שהוא מוצא את מותו כלוחם ההגנה העצמית היהודית בפוגרום

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא