ההשכלה

עמוד:23

של ליליינבלום , בשנות ה , 60– לתבוע מרבני דורו שולחן ערוך חדש המותאם לדרישות הזמן , לא היה לתנועת התיקונים בדת הד ולא אחיזה בתרבות ההשכלה במזרח אירופה . משלביה הראשונים היתה ההשכלה בראש ובראשונה תרבות יהודית בלשון העברית . כמה וכמה מהמשכילים המוקדמים מתחו ביקורת על הזנחת הלשון העברית בתרבות האשכנזית וכתבו ספרי דקדוק . חבורת המשכילים הראשונה בקניגסברג ראתה את ייעודה בטיפוח הלשון העברית , ובייחוד את זו המקראית . בעניין המיוחד במקרא גם היתה אמירה חתרנית של הסתייגות מהתרבות הרבנית המרוכזת בתלמוד ושל שאיפה אוטופית לעבר העתיק המקרין ויטאליות של עם היושב על אדמתו . ככל שהתרחבו נושאי העניין והכתיבה לעבר המאמר המדעי , העיון הפילוסופי , השיר , הרומן , הסאטירה , ההיסטוריה והכתבה העיתונאית , כך הלכה והתחדשה העברית והתגמשה , והמשכילים ביקשו להראות כיצד , בשפה העתיקה של היהודים , עוד בטרם היתה , כמובן , שפה מדוברת , אפשר לבטא עושר של רעיונות ורגשות . המשכילים המליצו עם זאת על סיגול שפות אירופה , כדי שייפתחו לפני היהודים שערי התרבות הכללית וערוצי תקשורת עם הסביבה , הסתייגו מן השימוש בלשון יידיש , ומעל הכול העלו על נס את העברית כנכס תרבותי ולאומי ראשון במעלה . כאשר צמחה , במחצית השנייה של המאה ה , 19– התודעה הלאומית המודרנית , שימשה תרבות ההשכלה , על הלשון העברית , הספרות , השירה והפובליציסטיקה שלה , תשתית שעליה התפתחה התרבות הלאומית . משמעות חברתית לתרבות ההשכלה אך תרבות ההשכלה לא היתה רק זרם רעיוני או אידיאולוגיה הבאים לידי ביטוי בספרים , בתוכניות וברעיונות . להצטרפות אל פרויקט המודרניות ולחידוש התרבות היהודית היתה משמעות חברתית שקיבלה ביטוי בחייהם האישיים של המשכילים . ההמרה התרבותית אל ההשכלה היתה חוויית היסוד הביוגרפית והמסד האידיאולוגי של המשכילים . רק מעטים בהם נולדו למשפחה משכילית . לא אחת היתה ההתמשכלות תהליך אישי וכואב שבמקומות רבים התנהל כאקט מחתרתי מתוך חשש מתגובות הסביבה . הבחירה בספרייה המשכילית במקום בספרייה התלמודית או בספרייה הקבלית החסידית לא היתה מעשה ניטרלי , אלא צעד מתריס שחצה את גבולות המותר והאסור ויצר שבר בדימוי העצמי ובמעמדו של המומר התרבותי בחברת הרוב . המשכיל האוקראיני אברהם בר גוטלובר , למשל , תיאר בזיכרונותיו כיצד קריאה של ספר "אסור" אחד שינתה את כל חייו מקצה לקצה ופקחה את עיניו להתכחש לחסידות ולהתקרב להשכלה , ופירט את המחיר החברתי הכבד שנדרש לשלם בשל רכישת זהות משכילית מרגע שזו נחשפה לעיני משפחתו החסידית . גוטלובר , שהוקע כאפיקורס , נתבע לגרש את אשתו הצעירה . במבט לאחור תיארו המשכילים את החלטתם לעבור למחנה המשכילים כמעשה של התפכחות או של התגלות ואת רוח ההשכלה כרוח הנבואה . כך כתב גוטלובר בזיכרונותיו על אותו רגע פורמטיבי : ... " כי נפקחו עיני ואראה מראות חדשות , אשר לא עלו על דמיוני עד הנה . " לעתים קרובות היתה ההמרה התרבותית להשכלה מלווה בתחושה עמוקה של חטא . באחד מסיפוריו תיאר יל"ג כיצד הסטיגמה של המשכיל גררה בעקבותיה דימוי חברתי של מטורף שדעתו השתבשה , וכיצד נוצרה סביבו חומה עבה של הפחדה ודמוניזציה שסייגה את המגע עמו . כמה וכמה מענקי הרוח המודרניסטיים של יהדות מזרח אירופה בסוף המאה ה19– ובראשית המאה ה20– עברו בנעוריהם חוויה שכזו של המרה תרבותית והשילו מעליהם בהדרגה את זהותם המסורתית לטובת זהות מודרניסטית . שניים מהם הפכו לימים לדוברים מרכזיים בשיח הלאומי החילוני . אשר גינצברג ( אחד העם ) מספר כיצד נלחם עם יצרו עד שנכנע וקנה ממוכר ספרים מזדמן את הצופה לבית ישראל של ארטר האנטי–חסידי וכיצד קרא בו בשקיקה ובנשימה עצורה במחתרת "וכשבא המשרת בבוקר " שבת אחרי הצהריים בחיק המשפחה" ציור של הרמן יונקר , גרמניה . ההשכלה הביאה ליהודי אירופה במאה ה19- עולם חדש של אסתטיקה , נימוסים , טעמים וריחות וצידדה בפיצולה של הזהות היהודית : "היה אדם בצאתך ויהודי בביתך"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא