ההשכלה

עמוד:21

שבאמצעותן יתלכדו המשכילים , יקימו במות ספרותיות להפצת רעיונותיהם ויגבשו כוח אלטרנטיבי לזה של ההנהגה הקהילתית והרבנית . הרוח החיה מאחורי היוזמות הללו היה יצחק אייכל יליד קופנהגן , שהיה בשנות ה80– של המאה ה18– מורה פרטי במשפחות האליטה היהודית , סטודנט באוניברסיטת קניגסברג ותלמיד של הפילוסוף עמנואל קאנט . ביוזמתו נוסד בשלהי 1782 חוג המשכילים הראשון , שנקרא " חברת דורשי לשון עבר , " ובשנה שלאחר מכן יצא לאור בעריכתם של אייכל וכמה מעמיתיו לחברה הגיליון הראשון של כתב העת המשכילי המאסף . שנים ספורות לפני כן נוסד בברלין ( 1778 ) בית הספר היהודי המודרני הראשון בעולם : " בית הספר חינוך נערים , " שתוכנית הלימודים שלו התחלקה בין המקצועות התורניים למקצועות החול . כעבור ארבע שנים , בשנת , 1782 הפיץ נפתלי הרץ וייזל מכתב גלוי שכותרתו " דברי שלום ואמת " ובו נוסחו לראשונה העקרונות לתוכנית לימודים מהפכנית המשלבת ומאזנת בין מה שווייזל כינה " תורת ה "' ( מכלול הידע התורני שמקורו בהתגלות ובתורה ומעמדו ייחודי ליהודים ) ל " תורת האדם " ( מכלול הידע האנושי שנרכש באמצעות התבונה והניסיון האנושי ומעמדו האוניברסלי . ( וייזל התעורר דווקא אז להציע תוכנית לרפורמה מרחיקת לכת בחינוך היהודי מתוך התלהבות לנוכח החקיקה הסובלנית של קיסר אוסטריה יוזף השני שבבסיסה רעיון תיקונם של היהודים באמצעות החינוך לקראת הכשרתם להתאזרחות במדינה . אלא שווייזל ותוכניתו נתקלו במחאה חריפה של האליטה הרבנית במרכז אירופה , שראתה בהם איום על ההגמוניה של הרבנים בזירה הציבורית היהודית וסכנה לערך העליון של " לימוד תורה . " הסכסוך שהתפתח בעקבות זאת ונמשך שנים מספר היה המערכה הראשונה במלחמת התרבות היהודית שבמרכזה ניצבו שתי שאלות יסוד בעלות משמעות מכרעת בתרבות היהודית : מי רשאי לעצב את דעת הקהל היהודית ומהם האידיאלים שעל פיהם צריכה החברה היהודית לחנך את בני הדור הבא . שיאה של תנועת ההשכלה היה בשלהי שנות ה80– ובראשית שנות ה90– של המאה ה . 18– שורותיה התרחבו ו " חברת שוחרי הטוב והתושייה " הוקמה במטרה לארגן את המשכילים בתאים ובמסגרות בעלות היקף רחב ועל–ארצי , ובבית הדפוס של " חברת חינוך נערים " הודפסו עשרות ספרים בעברית במדע , מוסר , לשון ופילוסופיה . בשלהי שנות ה90– דעכה ההשכלה בברלין , המאסף נסגר בשנת 1797 וחוגי המשכילים התפוררו . בברלין התחוללו אז תהליכי מודרניזציה סוחפים , ולמגמות הרנסאנס התרבותי של הספרות העברית שאותם הובילו המשכילים לא נמצאו אוהדים רבים . אלא שבזה לא הושם קץ לתנועת ההשכלה . רעיונותיה ותוכניותיה ויצירתה הספרותית מצאו הד בקהילות שבהן היו תהליכי המודרניזציה אטיים יחסית או טרם החלו . לאורך כל המאה ה19– התגבשו והתבססו מרכזי תנועת ההשכלה בתחומי האימפריה האוסטרית ( וינה , פראג , ( ובאינטנסיביות גדולה ביותר בקהילות מזרח אירופה , תחילה בגליציה ולאחר מכן באימפריה הרוסית . משכילי גליציה , שהבולטים בהם היו יוסף פרל , יצחק ארטר והפילוסוף נחמן קרוכמאל ( רנ"ק , ( ראו בתנועת החסידות את המכשול העיקרי למודרניזציה של היהודים והם ניצלו את כישרונם הספרותי הסאטירי , המחקרי והפילוסופי כדי להציג את החסידות כמגלמת סטייה מדאיגה בתולדות היהודים , כמנציחה את בערות ההמונים , כמטפחת אמונות תפלות וכבולמת את מצעד ה / דמה . המשכילים אף לא נרתעו מפניות חוזרות ונשנות לשלטונות האוסטריים במטרה להצר את צעדי החסידים . ברוסיה התפתחה תנועת ההשכלה גם כהמשך למגמות ההשכלה מאז וייזל ומנדלסון וגם בזיקה למדיניות הצארים שהפעילו על היהודים לחצים כבדים לצמצום האוטונומיה הקהילתית , להשפעה על העיסוקים הכלכליים בכיוון של פרודוקטיביזציה , לחיוב הילדים בלימודים בבתי ספר יהודיים ממשלתיים ולהחלת החובות האזרחיות , ובכללן השירות בצבא , על היהודים . תנועת ההשכלה ברוסיה התגבשה בימי הצאר ניקולאי הראשון ( 1855-1825 ) סביב חוגים שהתארגנו בכמה קהילות באוקראינה , ברוסיה הלבנה ובעיקר בליטא , בקהילות וילנה , קובנה ורבות אחרות . יצחק בר לוינזון ( ריב"ל ) נחשב למקור ההשראה של המשכילים ברוסיה וזאת בייחוד בשל חיבורו הפרוגרמטי תעודה בישראל , ( 1828 ) שקרא לשורה של שינויים בחינוך , בכלכלה ובעמדות היהודים כלפי המדינה והחברה הלא יהודית . תמיכתם של המשכילים בתוכניות הממשלה הרוסית בשנות ה40– בתחום החינוך היהודי ( פרשת "ההשכלה מטעם ( " היתה לנקודת מבחן שבה הופיעו המשכילים לראשונה ככוח בעל חשיבות רבה הדוחף למודרניזציה , ולמולם החלה להתגבש האורתודוקסיה שהתנגדה להשכלה וראתה בה איום וסכנה . תקופת הזוהר של ההשכלה תקופת הזוהר של תנועת ההשכלה היתה במחצית השנייה של המאה ה , 19– ובייחוד בשנות שלטונו של הצאר אלכסנדר השני . ( 1881-1856 ) בשנים הללו התבססו חוגי המשכילים , פרחה הספרות העברית לסוגיה , צמחה מדיה משכילית רחבת היקף בדמותם של כתבי העת בעברית ( בייחוד המגיד , הכרמל והמליץ ) ואף ביידיש וברוסית , והסתמנו גוני משנה בקרב חבריה ותומכיה של ההשכלה . הספרות העברית המודרנית התעשרה ברומנים ראשונים ( אהבת ציון , אשמת שומרון , עיט צבוע מאת אברהם מאפו , ( בשירה עברית ( אד"ם הכהן , יהודה לייב גורדון [ יל"ג ] ורבים אחרים ) ובספרי עיון ולימוד בגיאוגרפיה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא