|
|
עמוד:369
הניו מאסס ( ההמון החדש , ( כתב רומן אוטוביוגרפי נוקב על עולמם של המהגרים היהודיים . גיבורו של הנרי רות ב it Sleep Call– משקיף על אותו עולם בעיניו של ילד . כל הרומנים האלה מתרחשים בחלק המזרחי התחתון של מנהאטן ובריאליזם חסר רתיעה הם מתעדים את ייסורי האמריקניזציה , ואצל גולד ורות גם את הניצול שבקפיטליזם . בעיני רוב הסופרים היהודיים האמריקניים של הזמן ההוא הציגו החילון והמודרנה את התרבות והמנהגים הדתיים של הוריהם כאנכרוניזם . ניסיונות לעצור את השחיקה בשנות ה20– ראו משקיפים מודאגים על החיים הקהילתיים היהודיים בניו יורק מתוך אי–שקט את השקיקות שבה היה הדור הצעיר מאמץ את התרבות האמריקנית ואת אורח החיים האמריקני בתוך שהוא מגלה עניין מועט וידיעה קלושה בלבד במורשת היהודית שלו . ניסיונות לעצור את השחיקה הביאו תוצאות דלות בלבד . כמה בתי כנסת שיפצו את תוכניותיהם של בתי הספר המשלימים שלהם . האורתודוקסים הוסיפו מכללה המוסמכת לתת תארים על לימודים הומניסטיים לישיבה החשובה ביותר שלהם . בניו יורק הציע מקבץ של מחנות קיץ למבוגרים ולילדים , שהיו קשורים בתנועה הציונית ובארגונים יידישיסטיים ורדיקליים , נוסף על הנופש המקובל , גם תוכניות תרבות עשירות שהשתתפו בהן להקות נודעות וסופרים בולטים . בין הרבנים , המחנכים והמנהיגים הקהילתיים שהתמודדו עם הבעיה בולטות דמויותיהם של שני אינטלקטואלים : הוראס קאלן , פרופסור לפילוסופיה ב"בית הספר החדש למחקר חברתי" בניו יורק , ומרדכי קפלן , רב ופרופסור ב"הסמינר התיאולוגי היהודי" בניו יורק . קאלן ניגש אל הבעיה של ההישרדות החברתית באמצעות הגדרה מחודשת של האמריקני 7 ת כדרך של לגיטימציה לאתניות . ב"תרבות ודמוקרטיה" ( 1924 ) טבע את הביטוי "פלורליזם תרבותי . " תמציתו של הרעיון האמריקני , טען , הוא החירות להיות שונה . החיים האתניים הקבוצתיים , על כל ג 9 ניהם , הם הדמוקרטיה האמריקנית , וכל קבוצה קובעת את תוכן החיים האתניים שלה . קאלן , ציוני חילוני שהכריז על עצמו אגנוסטי , הכריז בכך שבמסגרת החיים האתניים היהודיים יש מקום לדת . למי שמאמינים בשמירת הייחוד היהודי , במידה זו או אחרת , ניתנה הרשאה ברב–תרבותיות . קאלן גם חיבר בין תפיסתו את ה"עבריות" – המורשת ההיסטורית , התרבותית והאתית של העם היהודי – לבין היווצרותו של הלאום האמריקני ( השפעתו של המקרא על החלוצים הראשונים באמריקה . ( על בסיס זה מציגה הציונות את עצמה כתנועה אמריקנית . אבל לעומת קאלן , שלא היתה לו תוכנית לשיקום אורח החיים היהודי האמריקני , לקפלן דווקא היתה . בשנות ה , 20– בהרצאות , במאמרים בכתבי עת ולאחר מכן בייסוד "האגודה לקידום היהדות , " הוא עיבד את התיאוריות שלו לכלל מעשה . הוא איחד והרחיב את רעיונותיו בדבר "היהדות כתרבות" . ( 1934 ) המסגרת המורחבת ביותר של "תרבות" היתה כולכוללת והניחה בתוכה מקום לגיוון ולשינוי , כיוון ש"יהדות" כללה "שפה , מנהגים עממיים , דפוסים של הרגלים וסטנדרטים חברתיים ורעיונות רוחניים . " כל אלה הותירו מקום גם לאינדיווידואליזם של היחיד . בתוכנית האב שלו ייחד קפלן מקום נכבד לאמנות , למחול ולמוזיקה . הוא הדגיש את מרכזיותה של השפה העברית ונתן משקל רב לחשיבות המאמץ הציוני ליישב מחדש את ארץ–ישראל . ליהודי החי בשתי תרבויות – יהודית ואמריקנית – המרכז הרוחני , כפי שנוסח בידי אחד העם , חיוני , לדידו של קפלן , להישרדותו . בשנים ההן היתה השפעתו ניכרת ביותר . עוד ועוד מתלמידיו נעשו לרבנים , וכמה מבתי הכנסת הפכו עצמם למרכזים קהילתיים יהודיים . נוסף על מילוי תפקידיהם הדתיים , הם סיפקו תוכניות השכלה למבוגרים , סדרות של הרצאות ומופעים אמנותיים , ופעילויות לצעירים המבקשים ליצור קהילה בעלת משמעות . עלייתו של היטלר לשלטון בשנת , 1933 פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית בשנת , 1936 ולבסוף ראשיתה של מלחמת העולם השנייה בשנת , 1939 כל אלה הטילו צל על חיי היהודים האמריקניים . קשריה ומחויבויותיה ליהדות העולם חייבה את קהילת יהודי ארצות הברית לגייס את משאביה . מצעדי מחאה ואספות עם , מסעות תכופים של גיוס כספים ופעילות פוליטית למען יהודי אירופה ולתמיכה ב"יישוב" השתלטו על סדר היום . בניו יורק , שבה היו המשרדים הראשיים של הרבה מן הארגוניים הכלל ארציים , הלמו ממדיהם של אירועים אלה את גודלה של הקהילה היהודית . מראשית שנת 1934 נערכו בכל שנה "לילות של כוכבים" באולם מאדיסון סקוור גארדן , שבהם השתתפו אמנים מברודוויי , הוליווד ותחנות הרדיו החשובות , שהקדישו מזמנם בהתנדבות . מופעים של תרבות גבוהה ושל תרבות פופולרית נערכו לפני קהל של 30 , 000 נפש . הכנר יאשה חפץ , בני גודמן ולהקתו , השחקן פול מוני והבדרנים אירווינג ברלין ואדי קנטור היו כמה מן האמנים הידועים יותר שהופיעו שם . תזמורת סימפונית פתחה אחד מן הערבים האלה . במובן מסוים היה מבנה האירועים האלה דומה למופע ראווה בברודוויי – או לתצוגת בידור על הבימה הזעירה של תיאטרון היידיש הישן – אלא שדמי הכניסה שימשו לתרומה למען סיוע לפליטים מגרמניה או לבניין ארץ–ישראל . שני אירועים ראויים לציון מיוחד שחתמו את התקופה מדגימים את רעיון " התרבות הציבורית : " טקסים המוניים ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|