קולנוע ישראלי – זהות עברית/ זהות יהודית

עמוד:273

לזהות הדומיננטית בהעמדתו במרכז הנרטיב , ואילו האחרים , נציגיה של הישראליות שתבעו ממנו לשכוח את העבר , נדחקים עתה לשולי הדרמה . גם בסרטו האוטוביוגרפי של אילן מושינזון רובה חוליות ( 1979 ) משתמרות 'החלוקות הציוניות' בין כאן לשם , בין הארץ לגלות . אך גם כאן השיפוט בנוגע אליהן משתנה . הסרט , המתרחש בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה , עוסק במלחמותיהן של כנופיות ילדים צברים המחקות במודע או שלא במודע את קרבות מלחמת העצמאות . אלא שמאחורי סיפור הנעורים התמים מתאר הסרט את היפוך תהליך החניכה של יוני הצבר : כאשר , בקרב האחרון , נמלט יוני אל הצריף המבודד של הדמות הנשית המסתורית המכונה 'פלסטינה המשוגעת , ' נחשפים לעיניו תצלומיה האישיים מהעולם היהודי הישן שנמחק עד היסוד בשואה . גילוי התצלומים על קירות הבקתה החשוכה הוא , מבחינתו של יוני , חניכתו השנייה – מישראלי ליהודי . באמצעותם הוא מגלה את העבר הגלותי הנעלם , המחיר הכבד ששילמו היהודים על שום היותם יהודים . סצנה חתרנית זו בסיום הסרט מספקת מענה לתמונות הגיבורים והמנהיגים בביתו של יוני ובבית הספר , ומעלה נרטיב אחר , מודחק , שהוא חלק בלתי נפרד של הנרטיב הציוני : בסיום הסרט עומד הגיבור ומביט אל הים , כאות הכרה בקיומם של הניצולים אשר הגיעו מן הים ונאלצו לוותר על עברם וזהותם . כך , באמצעות החזרה אל סיפור החניכה , נתאפשר לקולנוע הישראלי לתת ביטוי למה שהסתיר והעלים , לעולם מורכב של זיכרונות ניצולי השואה , לעולם אחר ולסבל אחר שהתרבות העברית החדשה ניסתה למחוק ולא הצליחה . מתוך הסרט "בלוז לחופש הגדול" ( 1987 ) של רנן שור – המציאות ההיסטורית הישראלית נדחקת אל השוליים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא