משחררי הנפש: יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית

עמוד:135

הקליניים גרמה שכיום הוא נחשב לאחד מאבות המדע הביןתחומי החדש הקרוי נוירופסיכואנליזה . וריאנט מעניין בתחום הזה מייצג יהודי בן זמננו הידוע כאויבה הקשה של הפסיכיאטריה בכלל והפסיכואנליזה בפרט . תומס סאס , פסיכיאטר יהודי–אמריקני יליד הונגריה , הוא אחד מראשוני תנועת האנטי–פסיכיאטריה , הרואה בפרקטיקה הפסיכיאטרית פעילות משפטית ( דכאנית ) ולא רפואית . לא ייפלא כי מביקורת זו ספגו הפסיכואנליזה ויוצרה תשעה קבים . בספר שנון מאוד שכתב נגד פרויד מתחשבן סאס – ונראה כי הוא הראשון שעשה זאת – עם מה שהוא רואה בו את שנאתו המוסתרת של פרויד לגויים , שמעט ממנה מבצבץ במשפט מתוך האיש משה ואמונת הייחוד שצוטט לעיל . סאס משתמש בשוביניזם היהודי של פרויד כעילה לפסילת הפסיכואנליזה כולה כמדע יהודי , ממש כמתנגדיה האנטישמיים ! עם זאת יש לא מעט צדק בטענה שפרויד שיחק משחק כפול ביהודיותו , דהיינו , החשיד באנטישמיות את מתנגדיו ונזף במתנגדים יהודיים לפסיכואנליזה ( קארל קראוס , תיאודור לסינג ) כבוגדים בבן עמם הנרדף , ובה בעת התרברב לפני תלמידו , הכומר אוסקר פפיסטר , כי רק יהודי אתיאיסט יכול היה לגלות את הפסיכואנליזה . הפסיכואנליזה , מצדה , לא היססה להפוך את האנטישמיות למושא חשוב למחקר . כבר פרויד מנה כמה מניעים לא מודעים ביסוד שנאת היהודים ( כמו פחד הסירוס ושנאת הנוצרי לדתו שלו . ( הערות אלו היו לימים בסיס למחקר הפסיכואנליטי המודרני המנסה להבין את כל צורות שנאת הזר והפנאטיות כמנגנוני הגנה קולקטיביים מפני תכנים אישיים מודחקים . באווירה האינטרוספקטיבית הרווחת בחברה המודרנית , רדוקציה גלויה זו של טענות פוליטיות אל הפתולוגיה האישית , המוצנעת , משמשת כלי יעיל בפירוקן של אידיאולוגיות אלימות מנשקן . ג . יהודים בתנועה הפסיכואנליטית גאוותו היהודית של פרויד השפיעה על מרבית תלמידיו הישירים וכמה מהם ( קארל אברהם , האנס זקס , ובעיקר תיאודור רייק ) תרמו בכתביהם תרומה גדולה לקירוב מושגים יהודיים ( ברכת כוהנים , כל נדרי , התפילין וכיו"ב ) אל קהל הקוראים הבינלאומי . מבני הדור השני של הפסיכואנליטיקאים התבלט אריך פרום בגישתו החיובית ליהדות . פרום , קומוניסט בצעירותו , התקרב מחדש ליהדות כשהיה בארה"ב ואימץ אף הוא גרסה חילונית עקבית למסורת היהודית ( בעיקר זו של הנביאים ושל חז"ל , ( שבה ראה את מבשרת הפלורליזם וההומניזם . בכתבי העת הפסיכואנליטיים בולט עד היום מספרם של המאמרים שבהם נוטל עליו מחבר ( בדרך כלל יהודי ) להעביר תחת שבט הפסיכואנליזה מושג , טקס או אגדה יהודיים שריתקו את תשומת לבו . כך , ג'ויס סלוקוור , בתו של האנליטיקאי הנודע הארי סלוקוור , פרסמה מאמר על חוויותיה במהלך ה"שבעה" על מות אביה , וסילבאנו אריאטי , מגדולי חוקרי הסכיזופרניה , פרסם ספר על עקדת יצחק וספר על קהילתו שנספתה בשואה . ניצולי השואה כברונו בטלהיים < ויקטור פרנקל פרסמו את זיכרונותיהם ובכך הם סייעו להתרחבותה של תודעת השואה בעולם , זאת לצד מחקרים פסיכואנליטיים על הנאציזם והשואה . בין ממשיכיו של פרויד בולטת התופעה שהרדיקליים שבהם , גם מאלה שלבסוף פרשו מהפסיכואנליזה וגם מאלה שתיקנו אותה מבפנים , היו אף הם רובם יהודים . למעשה , ראוי גם אלפרד אדלר , יריבו האישי המר של פרויד , להימנות עם אבות הפסיכואנליזה , ולראיה : החדירה של רעיונות אדלריאניים לזרם "הפסיכולוגיה של האני" ולזרם הניאו–פרוידיאני בארה"ב . אדלר כמעט לא התעניין ביהדות , אבל גם באסכולה שלו בולטים היהודים ( כמו רודולף דרייקורס . ( גם האסכולה של יונג ראויה להיקרא פסיכואנליטית מכמה בחינות , ולו רק משום שכמה מרעיונותיה חלחלו לאסכולת "יחסי האובייקט" בפסיכואנליזה . וגם כאן , לצד האנטישמיות הידועה של המייסד , בולט מקומם של היהודים בין ראשוני תלמידיו , כגון אניאלה קריקטורה של ד"ר הלנה דויטש – הפסיכואנליזה האמריקנית החלה לפרוח עם בריחת רבים מממשיכיו של פרויד לארצות הברית , ובהם הלנה דויטש , תיאודור רייק , אריך פרום ואחרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא