|
|
עמוד:120
המינים : תוכני המגדר של הגבר העברי הלאומי החדש מתבחנים מיטבית מול נשיותו של הגבר היהודי הישן , מול גבריותם המפוקפקת של גברים שסיפורם אינו הסיפור הדומיננטי ( שאינם אשכנזים , שאינם צברים , שאינם משיבים מלחמה שערה , ( ומול נשיותן של כלל הנשים . בין שהצליח הגיבור המיוצג בספרות להיות גבר עברי חדש ובין שלא הצליח , מאשרת הספרות הקאנונית את התפיסה המגדרית הנוקשה למדי של זהותו . הסימן המגדרי העמוק ביותר של הגבריות העברית המודרנית מתגלה בתרבות בדומיננטיות של שורה של ייצוגי תפקיד ובקביעותם במשך למעלה ממאה שנים : אלה הייצוגים של תפקיד הגבר שרוחו נכונה למלחמה ושגופו מותאם ומהונדס לתפקיד החייל הקרבי . הגוף העברי שנבחר לשמש אייקון של הלאומיות העברית – שהוא לעולם גוף של גבר – הוא גופו של אדם השרוי במאבק . זהו גוף שנוכחותו כשלעצמה מסמנת שליטה ותנועתו מסמנת כיבוש . מכיוון שהפרויקט הלאומי היהודי דרש בראשיתו מעשה דרמתי של יציאה מן הגולה והגירה לארץ שהוגדרה טריטוריית הלאום , הוקצה תפקיד ההובלה והחלוציות המו A ילי והפיזי הזה ( הובלת "מסע ( " לגברים – לפי מסורת היסטורית ארוכה של חברות פטריארכליות שהגדירו את המרחב הגיאוגרפי שמחוץ לדומוס כמקומם הבלעדי של גברים וייעדו לגברים את תפקיד ההתנהלות במרחב הזה . עצם העובדה שלמפעל הציוני נדרש מסע כזה , שלא כמו בקהילות לאום רבות אחרות , ששם לא נדרש מסע טריטוריאלי להגעה אל המרחב הלאומי ולהתנחלות בו ( והתרבות העברית גייסה ממקורותיה המיתולוגיים גם למסע הזה את קודמו המקורי : מסע בני ישראל במדבר אל הארץ המובטחת בהנהגתו של גבר מיתולוגי , ( כבר מיקמה בעמדת נחיתות את הנשים , עם תכונותיהן המגדריות–התרבותיות , והותירה את ייצוג החזון ואת מימושו לנחלת גברים : הובלה של שיירה , ניתוב הדרך , יצירתיות בפתרון בעיות המסע והיכולת הפיזית לעמוד בטראומטיות של המעבר – אלה תכונות רוח וגוף גבריות טיפוסיות השכיחות בספרות של חלוציות . גם היכולת לעקור מן היסוד את קורות הבית ויסודותיו כדי להקימם במקום אחר משויכת מגדרית למי שהבית אינו מקומו הטבעי , למי שזהותו אינה מותנית במילוי תפקידים "ביתיים . " מהבחינה הזאת , הבקעת תנועת ההגירה את המרחב היא תנועה פאלית אגרסיבית ( סרטי הבוקרים והמלחמה האמריקניים , ציורי החקלאות הסובייטיים , ( היא הולמת את האתוס הגברי והיא מיוצגת למכביר במיתוסים גבריים . הן ההגעה אל המרחב הלאומי והן ההשתלטות עליו זכו בתרבויות רבות להמשגה מגדרית : בעלי יכולת התנועה ( בפעולת מלחמה בדרך כלל ) לייצור הישות הלאומית הם גבריים , והישות הנייחת והממתינה לפעילותם , הארץ , היא נשית ; החלוצים הם בניה הגברים הצעירים והוויריליים של אישה–אם , נטושה וחלשה ; הסובייקט הלאומי כובש את האדמה , חודר ומפלח אותה , יודע אותה ( ידיעת הארץ , ( בועל וזורע אותה , מסמן את גבולותיה ושומר עליהם בחירוף נפש . סיסמות רבות של המפעל הציוני מזדהות כ"כיבוש : " כיבוש האדמה , כיבוש השמירה , כיבוש העבודה , כיבוש המרעה ועוד , וממילא הן נדרשות אל הדגם המגדרי הגברי , שיכולת הכיבוש היא אבן יסוד שלו . כך נכרך גם חזון העבריות החדשה משורשיו בגבריות . בספרות העברית המתארת את ההגירה והכיבושים הנלווים לה ניכרות שתי מגמות מרכזיות : הרומנטית–אידיאלית והאירונית–סקפטית . הרומנטיזציה ואידיאליזציה של המפעל הולידה יצירות שעיקרן תיאור ההצלחה של ה 5 ל P תו של הגבר העברי החדש . המפעל הציוני דרש גם נרטיבים וגם דימויים חזותיים של יצירה בראשיתית ושל התחוללות שינוי – שתיהן בספירה הציבורית , שתיהן מול עיני העולם . סמילנסקי , צמח , וילקנסקי , שטרייט , לואידור ואחרים תיארו את מפעלי הכיבוש כרזה משנות ה . 30- ייצוג החזון ומימושו היו נחלת הגברים , כיוון שנדרשו להן היכולת הפיזית ותכונות רוח וגוף גבריות טיפוסיות
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|