דקאדנס בספרות העברית

עמוד:115

שניאור המוקדם , וכן את שירתם המוקדמת של י' שטיינברג , דוד פוגל וא"צ גרינברג . האמונה הרומנטית בטוהר שבילדות ובנעורים , באהבת אם , בטבע ובאדם הפשוט פינתה מקום לתיאורי ילדים אכזריים ונוירוטיים ( סיפורי חופני בעל הדמיון של מ"ז פיירברג , ( בני נוער אטומי רגש " ) סעודה מפסקת" ו"הצידה" של גנסין , ( אמהות מרושעות " ) בלילי קיץ" של ברנר , חיי נישואין של פוגל , סיפור פשוט של עגנון , ( טבע טורפני " ) אצל" ו"בגנים" של גנסין ) ופשוטי עם סדיסטיים , סוטים ומושחתים " ) בגנים" ו"קטטה" של גנסין , מכאן ומכאן של ברנר . ( אווירת פסימיזם ודיכאון קיומי חוזרת ומופיעה בספרות הישראלית בשירת נתן זך , דוד אבידן ומאיר ויזלטיר , בסיפורי א"ב יהושע , בסיפורת של יהושע קנז ויעקב שבתאי ובמחזות של חנוך לוין . יצירות ספרות שנכתבו על גבול המאה ה19– וה20– ובתחילת המאה ה20– מתארות את תמונת החיים היהודיים בהתאם להנחה שהיהדות הידרדרה למצב מחריד ומסוכן של דקאדנס , שגילוייו העיקריים הם שחיתות מוסרית , "חיים יפים , " קיפאון הרגש הטבעי , יחסים לא בריאים בין המינים וסוגים שונים של חולי נפשי . הדקאדנטיות היהודית אינה מיוחסת , כמובן , לצאצאי האצולה החיים במטרופולין – שכבה יהודית כזאת לא היתה קיימת – אלא ליהודים "חדשים" שעברו תהליך שטחי של מודרניזציה והם חיים , פיזית או נפשית , מחוץ לתחום המושב , ואף ליהודי העיירה היהודית השומרת מסורת ולחלוצים בארץ–ישראל . בשירו של ביאליק "על לבבכם ששמם" שרויה החברה היהודית החדשה בעולם נטול קדושה של הוללות ושחיתות שייחרב בקרוב . בתמונת החורבן שיבץ ביאליק את החתול , חיה חביבה על סופרי הדקאדנס ואמניו . בסיפורי מעירי הקטנה של מ"י ברדיצ'בסקי מצטיירת העיירה היהודית השומרת מסורת כמקום של שחיתות חברתית ומינית ושל סטיות ועיוותים נפשיים . בסיפורו "אב ובן" מתואר תהליך ההתנוונות של הדורות : לאב הבריא , היצרי ומלא החיות יש בן מפונק ואיסטניס , החי בעולם של יופי סטרילי ועקר . הווי החיים הדקאדנטי של משכילי העיירה משמש רקע לסיפורי א"נ גנסין שנכתבו בין השנים . 1912-1904 יעקב שטיינברג מתאר את אווירת הדקאדנס היהודי במחזורי השירים "סטירות" ו"סונטות מבית הקפה . " פוגל בנובלה "בבית המרפא" ( 1928 ) וברומן חיי נישואין ( 1930-1929 ) מתאר חיי דקאדנס של יהודים ולאיהודים בבית מרפא ובווינה . בסיפורת של ברנר , ראובני , קמחי , אורי ניסן גנסין – אווירת פסימיזם ודיכאון קיומי יעקב שטיינברג – השפעת הדקאדנס והסימבוליזם על הספרות העברית הוצגה כעובדה קיימת , לעתים בסתירה לגילויים אחרים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא