ראשית המודרניזם: דקאדנס, סימבוליזם, אימפרסיוניזם

עמוד:104

מוחלטת מן העבר שבו נשלט האדם בידי הטבע ולא שלט בו , וגם על ידי ההרמטיזם , המשך מוקצן של הסימבוליזם ברוח סטפן מאלארמה , ששאף לייצוג האבסולוטי בשירה חסומה בפני הקורא שלא הובא בסודה . ברוסיה יוצג המודרניזם על ידי השירה , התיאטרון , הראינוע , המחול , האמנויות הפלסטיות וכן על ידי ביקורת הספרות והאמנות , שפנו עורף לסימבוליזם ( שהשפעתו במפנה המאה ה19– היתה כאן עצומה ) ולהנחות היסוד שלו , ופנו בכיוונים שונים : הפוטוריזם הא 6 ר A ני האנרכיסטי , שחתר לא רק לערעור הסדר החברתי , לניפוץ " הטעם הטוב " ולסילוק האידיאל האסתטי מן התרבות , אלא גם לערעור הלשון הישנה עצמה ולחידושה באמצעות ניאולוגיזמים , מילים לא קיימות ולרוב גם חסרות משמעות ברורה ; האימאז ' יניזם , שביטא מציאות כפרית יותר אך שאף להעניק לה דינמיות מודרנית על ידי התנעה מהירה של דימויים חיוניים–צבעוניים אך נטולי הקשר רפרנטי וזיקות " אורגניות " אלה לאלה ; האקמאיזם , שדגל בבהירות חדשה , בדיוק , בתמציתיות , בהטענת כל מילה במלוא כובד משקלה הסמנטי , וצידד בהסתמכות על המסורת התרבותית העתיקה של יוון ורומי ; והפורמליזם , שזיהה את האמנות עם ה " תחבולה " האמנותית–הצורנית וקבע שהתפתחותה של האמנות נובעת ממנה ובה בתהליך של מיצוי מערכת סימנים אמנותית מסוימת והחלפתה במערכת שונה לשם רענון החישה בתכנים שהיא מעבדת באמצעות " הזרה " סגנוניתצורנית . הפורמליזם מצא את ביטויו באמנויות הפלסטיות ( האסכולה הקונסטרוקטיביסטית , ( בראינוע ובקולנוע של סרגיי אייזנשטיין ותלמידיו , בתיאטרון של מאיירהולד , ובביקורת הספרות והאמנות , שבתחומה הוא העמיד את האסכולה המודרניסטית הגדולה הראשונה , שהשפעתה על התפתחות האסתטיקה וביקורת האמנויות עד שנות ה60– של המאה ה20– היתה עצומה . השלב הרדיקלי בהתפתחות המודרניזם הצטיין בפעילות אמנותית , בנסיינות קדחתנית , בהכרזות בוטות ובפולמוסים סוערים . בזו אחר זו נוצרו קבוצות אמנותיות שונות , שכל אחת מהן ניסחה לעצמה רציונל תרבותי–אסתטי והתריסה נגד קבוצות אחרות . הדינמיות האדירה של כלל המערכת התרבותית–האמנותית בעידן הזה מתפרשת הן על רקע הפריצה הגדולה שנפרצה עתה במרחב ההגות התרבותית והמימוש האמנותי והן על רקע הדינמיות החברתית בעידן שבו השתנתה במהירות החוויה הקיומית הודות להשפעת ה L דמה הטכנית , המציאות הא 6 ר A נית החדשה , ועד מהרה גם החורבן של כלל סדר החיים הבורגני במלחמת העולם הראשונה ובמלחמות האזרחים שבאו בעקבותיה . ההתפתחויות החברתיות האלה העמידו את המודרניזם בסימנם של ניגודים עמוקים : אמונה כמעט משיחית לעתים ביכולתה של החברה האנושית להתגבר על הניגודים הפנימיים שבה ולעצב אורח חיים רציונלי ומתוקן , מזה ( בחלק מן האקספרסיוניזם , בפוטוריזם ובאימאז'יניזם שנתנו ידם לתנועות מהפכניות , באסכולה כגון האונאנימיזם של ז'יל רומן , שהאמינה בקיומה של נפש חברתית אחת המפעילה את כלל הקולקטיב האנושי ומכוונת אותו לעתיד טוב יותר ברוחם של "האנשים בעלי הרצון הטוב , ( " ופרשנות פסימית של המצב האנושי כמצב אנומי , מנוכר ואבסורדי מעיקרו , מזה ; נטייה להפשטה ולחיפוש העיקרון הלוגי באמנות , מזה , וניסיונות להחזיר את האמנות אל מבע ריגושי פרימיטיבי או ראשוני , מזה ; התבצרות בארגון האסתטי , מזה , ונטיות אנטי אסתטיות , מזה ; אמונה באוטונומיה של האמנות , מזה , ותביעה מן האמנות להירתם למפעלים חברתיים , מזה . הניגודים האלה הוחרפו בעידן השלישי ה"מאוחר" של המודרניזם , שהחל בשנות ה20– ונמשך בשנות ה30– וה40– של המאה ה . 20– הם התגלו , למשל , בחתירה הגוברת של האמנויות הפלסטיות ושל המוזיקה להפשטה , מצד אחד , ובהופעה , מצד אחר , של זרמים מודרניסטיים חדשים , והסוריאליזם הוא הבולט שבהם , שכפרו מכול וכול לא רק ברלוונטיות של ההפשטה השכלתנית אלא אף ביצירת הקשר בין ההיגיון לרגש על ידי ההחצנה וההארה של הרגש באמצעות השפה ומושגיה . הם תבעו את הקמתה של אמנות שתהיה בבחינת החצנה ישירה , לא סלקטיבית , "אוטומטית , " של הלאמודע הפרוידי , מתוך השעיה מוחלטת וסופית של ההיגיון , הצורה האמנותית והתחביר , ופירשו את כל אלה גם כמרד אנרכיסטי נגד הסדר החברתי על כל מה שהוא מייצג . מודרניזם כנורמה שלטת בעידן הזה שטף המודרניזם את כל ארצות המערב וקבע בהן את הנורמה התרבותית–האמנותית השלטת . לעומת זאת , הוא הוחרם הן בברית המועצות הסטאלינית והן בגרמניה הנאצית ובמדינות פאשיסטיות אחרות . בזו הראשונה הוא הוקע כמהלך בורגני מובהק המקדם פורמליזם נבוב והמרחיק את האמנות מתפקידה החברתי המהפכני . ובאלה הוא הוצג כגורם "חולני – " סרטני , המפורר את רקמת החיים הלאומיים ששורשיה נעוצים באחדות הגזעית ובחוויית הקהילה העממית האורגנית . בגרמניה הנאצית הוקע המודרניזם הבינלאומי גם כהמצאה יהודית . אכן , ליהודים היה חלק לא מבוטל בקידומו של המהלך המודרניסטי . הם בלטו לא רק בקרב ההוגים והמדענים שהכינו את הרקע האינטלקטואלי להופעת המודרניזם ( פרויד , אנרי ברגסון , אלברט איינשטיין , ( אלא גם בקרב הסופרים והאמנים שהקנו למודרניזם כמה מהישגיו הבולטים ( פרוסט , קפקא ,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא