הרומנטיקה בספרות יידיש

עמוד:80

הטבע כאל מקור של אמיתות טרנסצנדנטליות , לא היו נושאים שדיברו אל לבם של אותם סופרים ביידיש שגילו קרבה לעולמה של הרומנטיקה . הביטויים המרכזיים של הרומנטיקה ביידיש היו הפנייה אל הפולקלור , אל העבר היהודי ההיסטורי , העיצוב של חוויות מיסטיות אישיות וההתנגשות בין העולם הנורמטיבי היהודי לבין התפרצותם של כוחות נפשיים לא רציונליים . הטקסטים המכוננים של הרומנטיקה בספרות יידיש הם כאמור שתי הסדרות של סיפורי פרץ חסידות ומפי העם , ומעמדה הקאנוני המרכזי של זו האחרונה בא לביטוי כבר במסתו של ש' ניגר עליה הנושאת את הכותרת "דאס בוך" " ) הספר , " בה"א הידיעה , ( מסה שכונסה בקובץ הראשון של עבודותיו הביקורתיות של ניגר שהופיע בסמוך למלחמת העולם הראשונה . חלק ניכר מסיפוריו של פרץ קיימים בנוסחים מקבילים ביידיש ובעברית , אשר לעתים מפריד ביניהם פער כרונולוגי ולשוני ניכר , ועל כך יש להוסיף שלא תמיד ודאי שהוא עצמו היה אחראי לנוסח העברי של אותם סיפורים המוצגים כאילו יצאו מפרי עטו בלשון זו . ההרכב של שתי הסדרות הללו אינו זהה במהדורות השונות , והוא מורה גם על עמימות מסוימת של סוגה ונושא . העובדה שחלק ניכר מהסיפורים הכלולים בהן שואב את חומריו מסיפורת השבחים החסידית או מן הסיפורת העממית היהודית והכללית , מטביעה עליהן חותם רומנטי מובהק , משום שהפנייה לפולקלור כאבן שואבת לספרות היתה כידוע אחד מתווי ההיכר של הרומנטיקה האירופית . פרץ עצמו גילה התעניינות מתמדת ביצירה העממית ביידיש ואף עסק באיסופה , ובעולמה של תרבות יידיש ראו גם בכך גילוי אופייני לנטיות רומנטיות . הזיקה ההדוקה שנקבעה ביצירתו של פרץ בין עולמה של החסידות ובין המגמות הרומנטיות איננה דבר מובן מאליו . בחלק מסיפוריו ה"חסידיים" של פרץ ניכרות היטב מגמות של סאטירה ואירוניה הטבועות בחותם הגישה המשכילית הרווחת כלפי החסידות ; בחלקם ניתן להורות בנקל כיצד המגמות הרומנטיות נשזרות במארג דק עם מגמות של אירוניה מסתייגת , ושיזור זה מקנה להם נופך נוסף של עניין . אפשר גם לראות כי סיפורים אחדים הכלולים בסדרה חסידות מקיימים קשר עקיף בלבד עם עולמה וערכיה של תנועה זו ; אך בעלת משמעות רבה יותר העובדה שפרץ "קרא" את החסידות בהתאם לשאיפותיו הרומנטיות והדגיש בה בעיקרו של דבר את היסודות של ההתחברות עם הטבע , "העבודה שבלב , " המעמד המרכזי של החוויה המיסטית , שבה ניכרים גם משקלם הבולט של הניגון והמוזיקה וגם ההסתייגות מערכה של הלמדנות ה"יבשה . " כך למשל הסיפור "מקובלים , " בין המוקדמים שבסדרה חסידות ( נוסחיו בעברית וביידיש הם משנות ה90– של המאה ה , ( 19– בעצם אינו מעמיד במרכזו את ההוויה החסידית . רב ישיש ותלמידו היחיד נותרים בבדידותם בישיבה עיירתית שוקעת , והם מקדישים את כל עתותיהם ללימוד הקבלה ( ללא כל זכר ללימוד הגמרא . ( הרב מדבר בפני תלמידו בשבח הניגון כגילוי הטרום מילולי והטרום רציונלי המובהק ביותר של נפש האדם , ובהשפעת דברים אלה חווה התלמיד את החוויה המיסטית הרב משמעית שבה ההתמזגות עם העולמות העליונים מובילה אותו אל מותו באווירה של אקסטזה עילאית . הסיפור מסתיים אמנם באמירה עמומה ועוקצנית , אך גם אותה ניתן להבין בהקשר רומנטי : הסיום מחדד , מצד אחד , את הנושא האהוב על הרומנטיקה בדבר הפער שבין גוף לנפש ובין דמיון למציאות , ומצד אחר הוא טבוע בחותם "האירוניה הרומנטית , " שבה מתגלה השפעתו של היינה על פרץ המוקדם . ניתן למתוח קו ישיר מן הנושאים והאווירה של הסיפור "מקובלים" אל הדיבוק של ש' אנ–סקי . הסיפור "מקובלים" מקדיש , כאמור , תשומת לב מועטה בלבד לאופיו הספציפי של אורח החיים החסידי . בסיפורו הידוע של פרץ "בין שני הרים , " אשר נוסחיו המקבילים בעברית וביידיש הם מראשית המאה ה , 20– עומדת הוויה זאת במרכז , והוא עשוי לשמש דוגמה בולטת לדרך שפרץ מעצב בה את ההוויה החסידית בעיניים רומנטיות . ההתנגשות בין האדמו"ר החסידי , הרבי מביאלא , לבין נציג "ההלכה הקרה , " הרב מבריסק , מגיעה לשיאה כאשר החסידים מטיילים בחיק הטבע בשמחת תורה , מתוך התמזגות מושלמת בנוף . הרבי החסידי י"ל פרץ – הנטיות הרומנטיות דרו אצלו בכפיפה אחת עם כתיבה ריאליסטית

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא