|
|
עמוד:65
בצד התביעות לריאליזם עד לתקופה הישראלית ועד בכלל . אפילו מבקר הספרות המרכזי של הדור הבא , י"ח ברנר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( שהוא גם סופר ריאליסטי ומבקר חריף של החברה היהודית של זמנו , מעדיף כמבקר ספרות פעיל בעשור השני של המאה ה20– את השראתו של ביילינסקי , חניך הפילוסופיה האידיאליסטית והרומנטיקה הגרמנית , על פני השראת דוברוליובוב ופיסארב שניכרה באיגרותיו בשנות התבגרותו . בילינסקי מתנגד לכל מגמתיות מפורשת בספרות , עומד על חלקו של הלא מודע בתהליך היצירה ועל האינטואיציה המאפשרת לסופר הגדול להפוך דמויות ועלילות לבעלות משמעות סמלית . עוד יותר מתולדות המחשבה הספרותית והביקורת מורגשת ההשפעה המאוחרת של הרומנטיקה במערכת הז'אנרים הספרותיים במעבר המאות . רק אז נעלמים האפוס , המשל , הסאטירה האלגורית , הדרמה האלגורית , הסיפור הדידקטי והאודה , המייצגים סגולות אנוש או מצבים אוניברסליים . מופיעים הנובלה הפסיכולוגית , הפואמה האוטוביוגרפית , הבלדה הטהורה ( נקייה משיירי כתיבה אפית או לירית , ( האידיליה , ומונולוגים ודיאלוגים דרמתיים . הנורמה השלטת בכל הז'אנרים החדשים היא הבעה של הלוך רוח או חוויה ( בשירה ) או הצגת מציאות ( בסיפורת ) שהם מוחשיים וחדפעמיים בזמן , במקום ובצביון , מתוך התרחקות מן ההסמלה המפורשת והחד–משמעית שבאלגוריה והעדפת הסמל ה"טבעי" העולה מן המצב המתואר ( נשר , כוכב , כלב ) או הסמל הרבמשמעי ( מתי מדבר , בריכה , ערבה , חורף . ( השיר הלירי התמציתי מועמד בראש ההייררכיה האמנותית ועמו הפואמה הלירית והפואמה האוטוביוגרפית . גם בסיפורת שכיחות יצירות בדיוניות הכתובות כיומנים או כרשימות אוטוביוגרפיות של דמויות בדויות שיש להן זיקה ברורה לאוטוביוגרפיה הממשית של המחבר ( אצל ברדיצ'בסקי וברנר ) או מבדים שעל יסוד התרשמות ישירה של המספר–העד , שהם לעתים קרובות בעלי אופי של פראגמנט . הישירות של ההבעה האישית מפצה על העדר 'שלמות' מבנית של ז'אנרים מונומנטליים כרומן המשפחה . לא רק פואמות באות להשיב על השאלה הפותחת את "שירתי" של ביאליק "התדע מאין נחלתי את שירי " ? אלא גם סיפורים רבים . תיאורי טבע נרחבים נחשבו כבר בימי ההשכלה – לפחות בתיאוריה – להישג חיוני לספרות העברית מפני שהם משקפים גם את הרחבת היכולת הלשונית וגם את הפתיחות החדשה של היהודי למה שסובב אותו . ואולם עכשיו , אצל ביאליק וטשרניחובסקי המרבים בהם , הם אינם באים לעצמם כתיאורים "אובייקטיביים" אלא כמעידים על התהוות אישיות המשורר ( בפואמה האוטוביוגרפית ) או כאחוזים בקשרים אורגניים וכאילו ספוגים בהלכי רוח "סובייקטיביים" ( באידיליה , בפואמה המיתית–סמלית ובפואמה הלירית . ( אידיליות כותב לא רק טשרניחובסקי אלא כותבים גם דוד שמעוני , יצחק קצנלסון ויעקב פיכמן ופואמות אוטוביוגרפיות כותב לא רק ביאליק אלא גם טשרניחובסקי , יעקב לרנר , יעקב שטיינברג וזלמן שניאור . בשירה נעלמת כמעט לחלוטין הפואמה האקטואליסטית – להוציא פואמה פסבדודוקומנטרית כ"בעיר הה H גה" של ביאליק – ובסיפורת אף על פי שנמשכת מסורת ריאליסטית ( כגון אצל ש' בן–ציון , י"ד ברקוביץ' וא' ראובני ) זוכה לתשומת לב קוראים ומבקרים גם יחד סיפורת שיש בה יסוד אגדי חזק ( כמו רבים מסיפוריו העבריים של י"ל פרץ , סיפורי ברדיצ'בסקי וסיפורי עגנון הצעיר . ( גם התמטיקה , בדומה למערכת הסוגים הספרותיים , מראה את ההשפעה המאוחרת של הרומנטיקה . העיסוק בילדות מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ורעייתו רחל בתצלום משנת – 1902 פרץ בסערה בשנת 1900 אל הספרות העברית בתשעה ספרים של סיפורת והגות שנכתבו כולם בארבע השנים שקודם לכן
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|