תהליכי חילון בין יהודי המזרח

עמוד:282

שאר הארצות במשטרי חסות ( פרוטקטוראט , ( שאילצו את המעצמות הקולוניאליות להתייחס ביתר כבוד לזהותם הפוליטית והתרבותית של תושביהן ולהימנע מצעדים דרסטיים לשינוי סדרי המנהל והחברה הקיימים . ובעניין המדיניות כלפי היהודים , דומה שמלבד ביטולה הלכה למעשה של "אמנת עומר , " שהיתה מעין חוקת יסוד המסדירה את מעמדם של הלאמוסלמים הנתונים לשלטון האיסלאם , על כל סעיפיה המפלים בין היהודים לבין שכניהם המוסלמים ( בענייני משפט בין היתר , ( הגיע השלטון הקולוניאלי ובאמתחתו מסכת רעיונית שלמה רק בנוגע לקהילה אחת , והיא יהדות אלג'יריה , שעברה במדויק את המסלול ההיסטורי שצרפת הועידה ליהדות הצרפתית מאז האמנסיפציה ( 1791 ) ותקנות הסנהדרין פרי יצירתו של נפוליון . ( 1805 ) ואכן , חודשים מעטים בלבד לאחר הכיבוש של 1830 החלו יהודי אלג'יריה לאבד את הסממנים המקובלים של האוטונומיה המשפטית שהיתה להם בתקופת האיסלאם ; כעבור שנים מספר הם נצטוו לנעול את בתי הדין הרבניים שלהם ( 1845 ) ולנטוש את רבניהם המסורתיים , שבמקומם מונו רבנים "מטעם" שהובאו מצרפת במטרה לזרז את תהליך טמיעתם של יהודי המושבה בתרבות הצרפתית ; לבסוף , בשנת , 1870 נעשו יהודי אלג'יריה , ביוזמתו של שר המשפטים היהודי אדולף כרמיה , לאזרחים צרפתיים מלאים – עם כל המשתמע מכך הן בנוגע למעמדם האישי שהושתת כולו על טוהרת החוק האזרחי ( החילוני ) הצרפתי ( אשר , לדוגמה , אסר את קיומם של מנהגים יהודיים מקובלים , כמו ייבום וחליצה ) והן בנוגע לזכויותיהם וחובותיהם הפוליטיות ( שכללו בין היתר את חובת השירות בצבא , את הזכות לקבל חינוך ממלכתי לילדים ואת הזכות להשתתף בבחירות . ( המגע עם אירופה יצר אפוא קשת רחבה של דפוסים חברתיים ותרבותיים שדרכי התהוותם נקבעו בשורה ארוכה של משתנים כגון : המעמד המדיני והמשפטי ( נתינות מקומית , אזרחות אירופית , חסות זרה , ( הרקע הכלכלי , דפוסי התעסוקה והמגורים ( עירוניים מול כפריים , תושבי הרבעים היהודיים המסורתיים מול תושבי הרבעים האירופיים החדשים , ( הזיקה למסורת הדתית והחשיפה לחינוך המערבי . ואולם בקרב יהודי ארצות האיסלאם , כמו בחברות אחרות שהתנסו בתהליכי מודרניזציה דומים , לא היתה מעולם דיכוטומיה חדה בין היסודות המסורתיים לבין היסודות המודרניים החילוניים , שכן בין שני הקצוות האלה התרוצצו דפוסים חברתיים מגוונים ששילבו בהתנהגותם ובמעשיהם צירופים שונים של חדש וישן , של מסורת וחילון . בכל מקום כמעט היו הגבולות שהפרידו בין הקבוצות לא רק תרבותיים , אלא גם כלכליים ומדיניים , מתוך חפיפה בין המעמד המדיני לבין המצב הכלכלי והחשיפה להשכלה האירופית ולתרבות המודרנית . קווי אופי משותפים לכל הקהילות יחד עם זאת , מעבר לכל ההבדלים הפנימיים האלה , אפשר להצביע על כמה קווי אופי שהיו משותפים לכל קהילות יהודי המזרח , מלבד היותם תולדה של המציאות הקולוניאלית ושל התנאים ההיסטוריים המיוחדים שהכשירו את הקרקע להיווצרותה . מובילי בשורת המודרניות והחילוניות בארצות האיסלאם היו סוחרים , אנשי עסקים , מורים ויסודות פרגמטיים אחרים של החברה היהודית , שראו בפתיחות לתרבות המערבית הזדמנות יוצאת מן הכלל לקידום כלכלי , פוליטי וחברתי של בני קהילותיהם , ובהחלט לא ( כיאה לאישים שצמחו מתוך הממסד היהודי והמוסלמי או בקרבתו ) אמצעי לביטולו הרדיקלי של הסדר הפוליטי והקהילתי הקיים . הדבר אמור בעיקר בנוגע לאנשי העילית הכלכלית ( אישים כדוגמת נסים דה קמונדו מתורכיה , משפחות כדוגמת כדורי וששון מעיראק וקורקוס ממרוקו ) שהשתייכו לבורגנות המקומית החדשה , והשקיעו את כספם בסחר עם אירופה , מימנו את פתיחתם של מוסדות חינוך חדשים בשביל ילדי קהילותיהם ושימשו אנשי קשר לארגונים יהודיים מאירופה , ובו בזמן המשיכו למלא תפקידים מרכזיים בממסד היהודי של קהילותיהם . והמורים – הכוונה בעיקר למורים שנשלחו מטעם אגודת אחים הבריטית ( Jewish Association Anglo- ) ו"כל ישראל חברים" הצרפתי , שראו כמשימתם העיקרית לספק לדור היהודי הצעיר את הכלים החינוכיים והמקצועיים ( שפות זרות , ידיעת חשבון , מלאכות יד ) הדרושים לו להתמודדות עם המציאות הקשה שבה שרויות היו קהילותיהם – רחקה מהם המחשבה להפוך את סדרי הקהילה הקיימים ולזרז צמיחתו של דור יהודי חדש הבועט במסורת וחולם על כינונה של חברה יהודית בעלת ערכים חילוניים ואוניברסליים . דימוים הלא–מאיים והלא–מהפכני של המורים הללו אפשר להם לרכוש את אמונו של הממסד הדתי – שלא החרים מעולם את החינוך האירופי שניתן ליהודים ולא נלחם בחירוף נפש בהורים ששלחו את ילדיהם לבתי ספר נוצריים , כפי שקרה באלג'יריה ובמצרים . במרוקו ובקהילות רבות אחרות אף היו הרבנים דוגמה אישית בעיני בני הקהילה בהיותם בין הראשונים , דוגמת הרב בן–ואליד בתטואן , ששלחו את ילדיהם למוסדות החינוך החילוניים של כי"ח . הם הניחו , בצדק , שהמודרניזציה , כפי שהובאה לארצות האיסלאם , נועדה לשיפור מצבם החברתי והכלכלי של היהודים ונעדרו ממנה המרכיבים האידיאולוגיים אשר ציינו את תנועת ההשכלה באירופה , ששמה לה למטרה לקעקע את אושיות המסורת הדתית . היא גם לא מנעה מהם בעת הצורך להקים רשתות של בתי ספר דתיים מודרניים , דוגמת הרשתות "אם הבנים" ו"אוצר התורה" של מרוקו .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא