היחיד והקהילה – מבוא

עמוד:244

בתוך מערכת חברתית–כלכלית פיאודלית–קורפורטיבית , שבה מעמד חברתי , עיסוק כלכלי , זהות אתנית ומקום מגורים היו תחומים ומוגדרים . מסגרות החיים הפיאודליות היו מעוגנות בתעודות כתובות , שהגדירו בצורה מדויקת את מעמדה של כל קבוצה דתית , אתנית וחברתית , וקבעו תחומים גיאוגרפיים , חברתיים וכלכליים כמעט בלתי–ניתנים לשינוי . כל יהודי , באשר הוא , היה כפוף לכתבי חסות ( פריווילגיה , ( שהוענקו לקהילה זו או אחרת מטעם המלך , הדוכס או הבישוף . תעודות אלה עברו מדור לדור ואושררו מדי זמן , כאשר עלה מלך חדש לכס השלטון , או כשהתחלף בעליה של העיר שבה נמצאה הקהילה . כתבי החסות של יהודי מלכות פולין , שמקורם הקדום במחצית השנייה של המאה ה13– ובמאה ה , 14– עוד זכו לאשרור בשנת , 1764 כאשר עלה לשלטון מלכה האחרון של פולין , סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי . רוב יהודי העולם בעת החדשה ( ששכנו בארצות מזרח אירופה , ( קיימו את חיי היומיום שלהם בקהילותיהם עד המחצית השנייה של המאה ה18– על פי תעודות משפטיות כאלו . בפולין , על כל פנים , לא חדלו יהודים שחיו בערים פרטיות של האצולה לנהוג על פי כתבי חסות כאלה עד למרד הפולני נגד הרוסים בשנת . 1863 אף שכמו כל ארגון חברתי של בני אנוש הונעו גם חברי הקהילה היהודית משיקולי תועלת , יוקרה וממון , תורגמו כל אלה למושגים דתיים מובהקים . הארגון הקהילתי היהודי , שהיו לו שמות שונים בארצות שונות , היה , אפוא , קורפורציה של יחידים שנקשרו בקשרי דת , מוצא ומעמד . התחזקות המדינה הריכוזית באירופה הביאה כבר מן המאה ה17– לחיסולו ההדרגתי של הסדר הפיאודלי ולביטולן של הקורפורציות . ירידת מקומה של הדת בהגות הפילוסופית ובמחשבה הפוליטית של האליטות במערב אירופה ובמרכזה ערערה במקביל את מעמדה המוחלט של הקהילה בחיי היחידים . הנאורות האירופית הטילה ספק , בלשון המעטה , בקשרי הקדושה הקורפורטיביים והציעה חלופות שכלתניות ותועלתניות להסדרים החברתיים הנושנים . השליטים האבסולוטיים , אשר בממלכותיהם חיו ערב העת החדשה למעלה ממחצית יהודי העולם , חתרו להמעיט את כוחם של כל הארגונים החברתיים ולכפוף את הנתינים לפיקוחה הישיר של המדינה . כך אירע בצרפת , במדינות הגרמניות , באימפריה ההאבסבורגית וברוסיה הצארית . ביטול האוטונומיה הקהילתית של היהודים התרחש במשך קרוב למאתיים שנה בשלושה מסלולים היסטוריים : בממלכות האבסולוטיסטיות בוטלה הקהילה המסורתית , והיהודים הוכפפו למרות ישירה של מנהל המדינה כנתינים ; במשטרים הדמוקרטיים זכו היהודים לשוויון זכויות אזרחי מלא , מתוך איבוד מעמדם הקורפורטיבי . האמנסיפציה של היהודים , תהליך היסטורי שהתרחש מימי המהפכה האמריקנית והמהפכה הצרפתית , השוותה את מעמדם המשפטי של היהודים לשאר אזרחי המדינה הדמוקרטית , אך זאת במחיר ביטול הפריווילגיה וחיסול השלטון העצמי הקהילתי ; לארצות האיסלאם יובאה האמנסיפציה מבחוץ . במאה ה19– החלו השלטונות הקולוניאליים בארצות אגן הים התיכון לייצא את התמורות הללו אל מעבר לים . הקהילה היהודית החלה אפוא לאבד את האוטונומיה הנרחבת שממנה נהנתה באותן מדינות , ובסופו של דבר היא בוטלה לחלוטין . חיסול הקהילה המסורתית ביטול האוטונומיה היהודית חשף את היחיד היהודי למגע ישיר עם מנגנוני השלטון , ערער לחלוטין את סמכות ההלכה וגרם לשינוי מקומם ותפקודם של מוסדות חברתיים ותיקים , שהמשיכו להתקיים לאחר חיסול הקהילה המסורתית . תמורות העת החדשה , שהחלישו את היסוד הדתי בתודעה הקבוצתית של היהודים , חיזקו לעתים מרכיבים אחרים , כדוגמת הייחוד האתני והמעמד החברתי . הזהות היהודית , שבחברה המסורתית התנוה שלושה מרכיבים שהגבולות ביניהם היו מטושטשים לחלוטין , החלה להתפרק לחלקיה מול אתגרי העת החדשה . התגובות לאיבוד מעמדה הדתי–הטוטאלי של הקהילה ולפירוק הזהות היהודית המסורתית היו שונות בטיבן ובעוצמתן ממקום למקום ומתקופה לתקופה . היו מי שנטו להגדיר את הזהות היהודית כדתית , והדחיקו מתודעתם את המרכיב האתני והמעמדי . הגדרה כזאת צמצמה את הארגון החברתי היהודי ל"קהילת פולחן" , ( Kultusgemeinde ) כזו שהופיעה בארצות מרכז אירופה במרוצת המאה ה ; 19– היו מי שביקשו להעמיד את הזהות היהודית על היסוד האתני , בדרך שבה בחרו ראשוני התנועה הלאומית היהודית , וכמותם מייסדי מפלגות הפועלים היהודיות במזרח אירופה ובארצות ההגירה במערב אירופה . והיו מי שוויתרו לחלוטין על זיקה כלשהי לכלל היהודי ובחרו להתחבר לקבוצות דתיות אחרות , להיטמע בישויות אתניות שכנות , להגר אל מעבר לים . או לוותר , כמו במקרה של המהפכנים היהודים הרדיקלים , על כל זיקה דתית ואתנית , ולהצטרף למעמד חברתי בעל אופי אוניברסלי . במקום הקורפורציה הישנה הופיעו צורות ארגון חלופיות , חלקן גלגולים של צורות ישנות , חלקן חסרות תקדים בעברם של היהודים . לתמורה רבת משמעות גרם סילוק המחסומים הסוציולוגיים והאקולוגיים בין היחיד היהודי לבין מנהל המדינה הריכוזי . המדינה , ישות מרוחקת ונעדרת אינטימיות , החליפה את הקהילה . את מקום הקשרים המיידיים עם נותני החסות הפיאודליים , שנמשכו לעתים מאות שנים , תפס הביורוקרט

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא