חיי היהודים בארצות האיסלאם בתקופה המעצבת

עמוד:223

חיי היהודים בארצות האיסלאם בתקופה המעצבת מנחם בן–ששון תולדות ישראל בארצות האיסלאם , במאות ה7– עד ה , 14– נכתבות בדרך חדשה זה מאה שנה בזכות נקודות מבט שונות עליהן , ובעיקר בזכות תגליות חדשות של מקורות המאירים תולדות אלו . תקופה זו , שכונתה 'ימי הביניים , ' כינוי שמקובל כי משמעותו ימים של העדר הישגים ושל דעיכה , הנתונים בין תקופות זוהר ופריחה , מצטיירת עתה כתקופה של יצירה מגוונת ורבת פנים בכל תחום מחיי האדם . זו תקופה ברוכה בהישגים חברתיים וכלכליים ומצוינת בהישגים אינטלקטואליים – אלה כאלה היו תוצר של ממשק פורה ונמרץ עם החברה המוסלמית . בחינת המפה הדמוגרפית של הציבור היהודי מלמדת על כך שיותר מ 90 % – של עם ישראל חיו תחת שלטון האיסלאם באותה עת . מכאן נובע , כי מה שהשיגו יהודים באותן הארצות באותה עת היה לנחלת כלל ישראל ולכן ראוי לה שתיקרא התקופה המעצבת בתולדות ישראל , כיוון שתהליכים שהיו נחלת יושבי ארצות האיסלאם עיצבו את שהתרחש בעולם היהודי ומחוצה לו גם בזמנם וגם בתקופות מאוחרות יותר . מספרדו–צנטריות לחברה ים–תיכונית יהודי ארצות האיסלאם זכו לתשומת לב רבה כבר בדורות ראשונים של מחקר מדעי היהדות – כבר במחצית השנייה של המאה ה19– היו שירתם של יהודי אנדלוסיה ( במחקרים , ספרד , ( מצבם החברתי והגותם לאחד ממוקדי המחקר החשובים . סוג זה של שיתוף פעולה הדוק בין יהודים לשכניהם , המלווה בהתערות תרבותית , היה לדגם מופת בעיניהם של חוקרי חוכמת ישראל כמו דליץ' וגרץ . החצרנים , אותם אישים שהגיעו לחצרות שליטים בזכות הישגיהם האישיים , היו בעיני חוקרים ראשונים לדגם הנאות של התערות חברתית שבצדה שכר רב . המגמה הרואה בספרד תופעה ייחודית , שאין שנייה לה , העמידה את חצי–האי האיברי במוקד מחקרים והרעיפה עליו רוב שבחים . המגמה בהיסטוריוגרפיה המודרנית , שיש בה הדגש–יתר של מקומה של יהדות ספרד , ושרואה בספרד את חלון הראווה של ימי הביניים היהודיים , הינה המשך ישיר לספרותם המסורתית של יהודי חצי–האי האיברי , יוצאיו ובני קהילותיהם , מימי הביניים המוקדמים והמאוחרים . בהיסטוריה הקדםביקורתית , שנכתבה בידי יהודים , שלטו בעלי אוריינטציה איברית , מאברהם אבן דאוד ומשה אבן עזרא במאה ה , 12– עד שלמה אבן וירגה ושמואל אושאקי במאה ה . 16– מחברים אלה , שכתבו היסטוריה לעומתית ונצחנית לנצרות , ביקשו למצוא הסבר לפער הקיים בין ראיית עם ישראל כעם בחירה לבין מצבו המדולדל בתקופות שונות . פער זה חייב עיון מגמתי בהיסטוריה ופרשנות המציאות באמצעות הצעת תוכניות–על ותבניות כוללות , שהמכנה המשותף שלהן הינו חשיפת סוד הנהגת האלוהים את עולמו ודרכי השגחתו על עם הבחירה . בחיבורים אלו תופסת ספרד ומורשתה מקום מרכזי משום שאירועי הגירושים חייבו הסבר , התייחסות למורשת האבות בני חצי–האי האיברי ובחינה מחודשת של הזהות היהודית הספרדית . תבניות–העל האלוהיות ( המכילות יסודות כגון עונש על חטאים , קיומה של 'פנקסנות' שמיימית רב–דורית , ראיית מצבים כשלבים בגאולה , מבחן לאומות המצירות לישראל כדי לבוא עמן חשבון ) מסבירות לכאורה את נסיבות ההידרדרות של יהודי ספרד ומאפשרות להמשיך לאמץ את תפיסת העליונות הספרדית על שלל ביטוייה . ואמנם בחיבורים האלה , המהווים עיון בדרכי הנהגת העולם כפי שהן נראות במהלך ההיסטוריה , מתנסחת בכורתה של ספרד לא רק במושגים פונקציונליים , ובהם : חשיבות הארץ , טוהר המסורות של בניה , ייחוס האבות שלהם , עוצמתם האינטלקטואלית ומעמדם בין גלויות אחרות , אלא בעיקר במושגים סקראליים , המקנים סמכות טוטאלית של קדושה בחסד עליון למרכז יהודי אחד על אחרים . 'גלות ירושלים אשר בספרד' זכתה לנוכחות ולהעצמה בולט F ת ביותר בכתיבה ההיסטורית הקדם–ביקורתית . המשך הכתיבה ההיסטורית נדחה ביותר ממאה שנים , אולם משזו מתחדשת היא מאמצת לה כמצע את אשר נעשה בשלהי ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס – היסטוריה יהודית שבה שפע נתונים על קהילות חצי–האי האיברי . יהדות ספרד שבה למוקד תשומת הלב במשנה תוקף במאה ה19– בזכות מגמה מחקריתביקורתית של חשיפת כתבי–יד גנוזים , בייחוד שירי ספרד וחיבורי הגות . המהדורות החדשות הללו התווספו לתמונה הקיימת על יהודי ספרד , חידדו את קווי הפתיחות והנאורות שלה והקרינו על תפיסתה כ"תור זהב , " שנמשך מן הספרות והיצירה הרוחנית אל כל תחום מחיי אותה יהדות מאושרת , ובכללם הישגיהם הכלכליים והפוליטיים . אמנם החצרנים היהודים הבולטים תוארו כרבי הישגים גם בספרות היהודית הספרדית של ימי הביניים , אבל השוני הבולט בין כותבי ימי הביניים לבין הכותבים הביקורתיים אינו במוקד – ספרד , ואף אינו במודל – הניסיון לראות בספרד תמונת ראי של מציאות נחשקת , או בהישגים – היצירה הרוחנית והמעמד הנכסף של החצרנות . השוני העיקרי ביניהם הוא בשאלת–העל : האם מהלכי אנוש במרכז היהודי בחצי–האי האיברי בימי הביניים כוונו

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא