אישה (במקרא)

עמוד:175

לא נזכר . נשי בני יעקב לא נזכרו , פרט לבת–שוע אשת יהודה , ואין זכר לאשת יפתח , אם בתו . אכן , יש נשים היוצאות מכלל זה , כגון דבורה ויעל , דלילה והאישה החכמה מתקוע והחכמה מאבל בית מעכה הנזכרות בשמואל , בת–שבע אם שלמה , איזבל המרשעת האישה הגדולה משונם הנזכרת בספר מלכים , נעמי ורות , המלכה אסתר ועוד . הסברים לחריגות אלה מן הכלל נעוצים בתפקידי הנשים בכל סיפור וסיפור , כפי שיוסבר להלן . נשים , שהן כמחצית מן האוכלוסייה , כמעט אינן נולדות במקרא . היעלה על הדעת סיפור על אישה עקרה המתבשרת על הולדת בת ? והיה אם תוזכר הולדתה של בת במקרא , הרי זה כבדרך אגב , וכמעט מחוסר ברירה . בתיאור לידתם של בני יעקב דורש הכתוב את שמו של כל בן ובן , ומדרשי השמות האלה מקדמים את העלילה . והנה , לאחר שילדה לאה את כל בניה , מודיענו הכתוב ביובש : "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה" ואפילו אינו טורח לדרוש את שמה . ולא הוזכרה דינה אלא כדי שלא נתמה בהופיעה בסיפור אינוסה בידי שכם בן חמור . אף למות אין נשים מרבות במקרא , וגם ציון מותן וקבורתן אינו בדרך כלל מטרה לעצמו ; בת–שוע אשת יהודה מתה כדי לאפשר לאיש 8 להגיע אל ה"קדשה , " תמר , ממש כסילוקה של אשת לוט המאפשר לבנותיה להזדקק לאביהן . בימי הבית השני נתחברו ספרים שגיבורותיהם נשים ונקראו על שמן , רות ואסתר , אך גם אלה ראשיתם באיש וסופם באיש : מגילת רות פותחת באלימלך ... " – וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב – " ... וחותמת ברשימת יוחסין שסופה ושיאה דוד : ... " ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד . " מגילת אסתר פותחת במלך – "ויהי בימי אחשורוש , " ונועלת במרדכי : " כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו . " יחסי הכוחות בין הגבר לאישה עוצבו כבר בראש התנ"ך , בספר בראשית ; בסיפור הבריאה הראשון הגבר והאישה שווים – שניהם נבראים בצלם ולשניהם ניתן שלטון על תבל ומלואה : " ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ... ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם . ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה " ... ( א , כו-כח . ( לא כן בסיפור הבריאה השני : כאן נברא האדם תחילה , מן האדמה , ואילו האישה נבראת רק לאחר שחיית השדה ועוף השמים לא נמצאו ראויים לשמש לאדם "עזר כנגדו . " האישה נבראת אפוא כדי למלא את מחסורו של האדם , וממנו היא נבראת , מצלעו . וכשם שאלוהים מביא אל האדם את כל הברואים , וזה נותן להם את שמם מעשה אדנות , כך הוא מביא אליו את האישה , ואף אותה הוא מכנה בשם . השם מבטא את בריאתה ממנו : ... " ויביאה אל האדם . ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת ייקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" ( ב , כב-כג . ( דומה כי מיקוד תשומת הלב בגבר המקראי גרם לאובדן מסורות יקרות מני פז על דמויות של נשים . האפילוג של ספר איוב אינו מוצא לנכון לגלות לנו את שמות בניו של איוב שנולדו לו בשוב ה' את שבותו : "ויהי לו שבענה בנים , " ותו לא . אך בציינו את מספר בנותיו "ושלוש בנות" יוצא המספר במקצת מגדרו : "ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך . ולא נמצא נשים יפות כבנות איוב בכל הארץ " ... ( מב , יג-טו . ( אין ספק כי מאחורי הערה זו מסתתרת מסורת עשירה . דומה כי צוהר לסיפור האבוד נפתח באמצעות הספר החיצוני , ספר דברי איוב , המספר ( בפרקים מ-נא ) נפלאות על הבנות הללו . כאשר למרות הכול נקלעת האישה לעולמם של הגברים , היא פועלת בו בכליה שלה ולא בכלי הגבר : יעל איננה הורגת את סיסרא בחרב , בקרב פנים אל פנים , אלא ביתד האוהל שעה שהוא שרוע במיטתה , ישן ובוטח . גם האישה מתבץ אינה יוצאת למלחמת ביניים עם אבימלך אלא משליכה עליו אבן ריחיים " ) פלח רכב ( " המשמשת לטחינה , מלאכת האישה . והיה אם תגבר האישה על הגבר על מגרשו שלו , לא יוסיף לו הדבר כבוד , כדבריה הדו–משמעיים של דבורה לברק : "הלוך אלך עמך אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אישה ימכור ה' את סיסרא " ... ( שופטים ד , ט ) – דברים המתבארים הן על חלקה בניצחון והן על מות סיסרא בידי יעל . וכן בדברי אבימלך , החש במותו הקרב , אל נערו נושא כליו : " שלוף חרבך ומותתני פן יאמרו לי אשה הרגתהו" ( ט , נד , ( אלא שמיתתו בחרב נערו לא הסירה מעליו את החרפה , כעולה מן ההתייחסות המאוחרת של שר הצבא יואב אל התקדים ההיסטורי : "מי הכה את אבימלך בן י 7 < שת הלוא אשה השליכה עליו 1 לח ? כב מעל החומה" ( שמואל ב יא , כא . ( לעומת זאת , אם חפץ המספר ביקרו של גבר , הריהו נכון להקריב כבודה של אישה למען הצלת שמו הטוב . דוגמה בולטת נמצאת באופן עיצובן של הדמויות בסיפור בספר בראשית שבו גוזל יעקב את ברכתו של ע @ ו . המספר מדגיש כי לא יעקב יזם את מעשה המרמה , אלא אמו אוהבתו , המצווה עליו להישמע לה ולעשות כדבריה : "ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך" ( בראשית כג , ח . ( כשם שע @ ו עושה את רצון אביו אוהבו , כן חייב יעקב לציית למצוות אמו . יעקב מביע את חששו מן המעשה , אך אמו מעודדת אותו ומוכנה ליטול על עצמה את קללת האב – במקרה שיגלה את דבר המרמה – והיא שבה ומצווה על יעקב : "אך שמע בקולי ולך קח לי" – לי ולא לך . האם פעילה לא רק בתכנון , אלא גם בביצוע : ... " ותעש אמו מטעמים ... ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא