המקרא במבט מודרני

עמוד:152

מחקר המקרא היהודי החילוני את עקרונות ביקורת המקרא , גם אם דחה פרדיגמה זו או אחרת שלה . כלומר , הוא קיבל את הדעה שחמשת חומשי תורה הם יצירה אנושית , שלא נוצרה בבת אחת , אלא עברה תהליכים של התפתחות ושינוי , והתוצר הסופי ( המקרא כחתימתו ) מבטא רבגוניות של דעות והשקפות , ושגם דת ישראל המקראית עברה כמה שלבים של התפתחות , עד שהגיעה אל ביטויה הנשגב – המונותיאיזם האתי . ואולם האופי של השיח הציבורי בארץ–ישראל היה שונה מהשיח המחקרי . יש רגליים להשערה שחלק גדול גם מהציבור החופשי בישראל דחה – ועדיין דוחה – את ההיפותזות השונות בנוגע להתהוות המקרא . למעשה , התפתחות מחקר המקרא והתיאוריות השונות אינן נמצאות בתחום העניין שלו . בד בבד ההנחה העומדת ביסוד היחס של הציבור החילוני לתנ " ך היא מהפכנית לא פחות מההנחות של ביקורת המקרא , אף שיש לה אופי שונה . השיח החילוני הזה אינו ' מפרק ' את המקרא לשכבות , למקורות ולמסורות , ואינו עסוק בשאלת זמן החיבור . הוא ' מפרק ' את המקרא לפי תמטיקה , כלומר , לפי נושאים ועניינים , דבר שהוא תנאי לאפשרות לתת לו אקטואליזציה לפי צרכים שונים והשקפות שונות . האפשרות הזאת מעוגנת – במודע , או שלא במודע – בהשקפה שהמקרא משקף עולם של דעות שונות , ואף סותרות , המקיימות ביניהן דיאלוג פנימי ואף פולמוס . רק כך יכול היה התנ " ך להפוך לספר יסוד ' רב שימושי : ' ל ' מדריך ' להכרת הריאליה של ארץ–ישראל בתקופת המקרא ולהעמקת הזיקה החווייתית–נפשית אליה ( חזרה לטבע , ( ולמסמך היסטורי – לא–תיאולוגי – הנותן את הלגיטימציה לתביעות היהודים לריבונות פוליטית על ארץ–ישראל ") התנ " ך כמנדט . (" ה ' פירוק ' התמטי הזה גם אפשר לתנ " ך להפוך לאוצר של סמלים , משלים , דימויים וגיבורים , ופרדיגמות היסטוריות ופוליטיות אקטואליות , שגילמו את ערכיה ואת בעיותיה ואתגריה של ההוויה הלאומית הקולקטיבית החדשה , אבל גילמו גם ערכים של התנהגות אנושית ושל חוויה פרטית . בהרבה מקרים נבחרו דמויות שהמקרא התייחס אליהן בשלילה , והוצגו באור חיובי , ובהרבה מקרים קיבלו אירועים מן המקרא אינטרפרטציה חדשה העומדת בניגוד לרוח המקרא . התפיסה הזאת גם הפרידה והבחינה בין הרובד התורתי ( רובד החוקים ) לרובד הנבואי , ובין הרובד הפולחני לרובד המוסרי . באופן הזה אפשר היה לקבל את המסר החברתי והמוסרי של התורה , ושל הנביאים , בלי לקבל את המסר התורתי והאמוני . התפיסה הזאת גם אפשרה לבעלי אידיאולוגיות חילוניות שונות לעשות אקטואליזציה אידיאולוגית של הרבדים הנחשבים בעיניהם : בעלי השקפה לאומית , לדוגמה , עשו אקטואליזציה לממד המדיני והטריטוריאלי במקרא , ואילו בעלי השקפה סוציאליסטית מצאו בו בשורה חברתית ומוסרית ( ר ' גם התנ " ך בהוויה הישראלית במדור זה . ( מדובר אפוא בתפיסה שאינה מתעניינת בהיסטוריה של התנ " ך , ולא בתנ " ך כהיסטוריה , אלא בספר כישות בפני עצמה , שאפשר למצוא בו דברים שונים . אפשר לומר כי השימוש הזה בתנ " ך תואם עקרונית את השיטה ההרמנויטית המדרשית . מדובר בשתי תרבויות טקסט הסבורות שהקריאה בתנ " ך פתוחה לקריאות שונות , וכי למקרא אין מעמד עצמאי , אלא אפשר להבין אותו רק בדרך פרשנית , הנוקטת לעתים קרובות גישה אנכרוניסטית . תפיסה חילונית אחרת , שמרנית , או מטא–היסטורית , יותר , גרסה שהתורה – והתנ"ך כולו , כפי שנערך ונחתם – נותנים ביטוי להשקפת עולם אחת ואחדותית ( או למיתוס אחד ואחיד : ( גם הומרוס כתב את האפוס ההומרי על פי מקורות שונים , אבל , למרות זאת , הוא מחברו האחד והיחיד . פרנץ רוזנצווייג ניסח את הדעה הזאת כך : "אפילו היה הדין עם ולהאוזן וכל השערותיו [ ... ] לא היה דבר זה מקפח את אמונתנו אף כמלוא נימה , " שכן , אחדותו הרוחנית של החומש היא לא תוצר של , Redactor עורך , אלא כפי שקודש על ידי , Rabbenu שהוא " מורנו והתיאולוגיה שלו היא תורתנו . " מרטין בובר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( שקיבל את ההשקפה שהסיפורים בחוג למקרא של האוניברסיטה העברית , – 1951 בשיח החילוני משקף המקרא עולם של דעות שונות ואף סותרות , המקיימות ביניהן דיאלוג פנימי ואף פולמוס

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא