המקרא במבט מודרני

עמוד:151

קויפמן לא התנגד לביקורת המקרא , ואף לא לעקרונות של שיטת השערת המקורות . עיקר הביקורת שלו על הפרדיגמה של ולהאוזן היתה נגד האיחור של המקור הכוהני P למקור הדויטרונומיסטי . D קויפמן הסכים שהמקור הכוהני נכתב אחרי גלות בבל , אבל טען שנערך אז על סמך מקורות קדומים יותר , וכי אלה קדמו למקור הדויטרונומיסטי . קויפמן דחה את הטענה של ולהאוזן שהנבואה קדמה לתורה , וטען שהנביאים לא יצרו דת חדשה , אלא רק הוסיפו לדת הקיימת את הממד המוסריאוניברסליסטי והמקרא כולו נכתב ברוח אמונת הייחוד . בד בבד קויפמן לא קיבל את עקרון ההתגלות , טען שמעמד הר סיני לא היה מאורע היסטורי ממשי , אלא "אגדה" ו"מסורת , " אבל סבר שאמונת הייחוד היא תופעה קדומה בזמן שצמחה יש מאין , תוצר הגניוס של עם ישראל . החוקר האחר שהחל ללמד באוניברסיטה בשנת 1950 היה הרב יצחק אריה זליגמן , שעלה מהולנד , ועסק בעיקר בהיסטוריוגרפיה המקראית . זליגמן סבר כי ההתגלות ומתן תורה ומצוות הן אמת על–היסטורית , ולכן אי אפשר להוכיח אותן בראיות היסטוריות . בכל יתר העניינים הוא עמד על כך שיש לגשת אל המקרא בגישה המדעית של הפילולוגיה ההיסטורית ; דעה שניכרה אותו מהציבור הדתי . ביקורת על חיבורו של קויפמן , שכתב ישראל יברכיהובוהוסלבסקי , שעבד לפרנסתו במועצת פועלי תל–אביב , ותרגם את אקדמות לדברי ימי ישראל של ולהאוזן , ( 1938 ) מיטיבה להורות על האופי הדואלי של דחיית השערת המקורות , מצד אחד , וקבלה של הנחות היסוד שלה , מצד אחר . איזו חשיבות , הוא שאל , יש לשאלה האם תורת כוהנים קדמה למשנה תורה או להפך , אם מסכימים "שאין תורה מן השמים , אלא יצירת העם . " לדידו , ליהודי שאינו מאמין , שאלת סדר המקורות וזמנם אינה שאלה תיאולוגית , אלא שאלה היסטורית , שכן הפרדיגמות החלופיות השונות בנוגע להתהוות המקרא מסכימות כי אין מדובר בתורה משמים שניתנה ביד משה . ברוח דומה כתב כעשר שנים קודם לכן הסופר והמבקר יעקב רבינוביץ' במאמר שפרסם בשנת 1926 על שיטת ולהאוזן ובו דחה את הטענה שוולהאוזן היה תיאולוג . הוא שאל בסרקזם איך אנשים הנשבעים בשמם של דארווין ומארקס נעצרים בבהלה לפתח 'בית המדרש' של ולהאוזן . לפי רבינוביץ , ' התוכן המהפכני של ההשקפה החילונית מתבטא בעמדתה שהתורה והאמונה הן יצירה של העם . תנועת תחייה ( ומהפכה ) צריכה לכן לאמץ תפיסה היסטוריסטית–התפתחותית של הטקסט המקראי – וממילא של האמונה , החוקים והפולחן – שכן תפיסה כזאת מעניקה לגיטימציה מבפנים ליצירת יהדות חדשה . אי אפשר להיות יהודי חילוני בלי לקבל אותה . התגבשות שתי קריאות חילוניות רוב הציבור החילוני לא גילה אהדה ללימוד המדעי של המקרא ברוח השערת המקורות . הגישה החופשית , ואף הרדיקלית , למקרא לא באה מחוגי המחקר האקדמי , אלא בעיקר מחוצה לו . רק משנות ה50– ואילך השתחרר מחקר המקרא הישראלי מהעכבות הקודמות בכל הנוגע לביקורת המקרא על שני ענפיה שנזכרו למעלה ( בערך באותו הזמן , בשנות ה , 50– החלו גם מוסדות ההוראה של התנועה הקונסרבטיבית – שלא כדעתו של שכטר , שראה בביקורת הגבוהה "אנטישמיות גבוהה" – ללמד מקרא לאור ההנחות של מחקר המקרא המודרני . ( מעטים החוקרים הדוחים את התפיסה שספרי התנ"ך – ובעיקר החומש והיצירה הדויטרונומיסטית – נוצרו והתגבשו בתהליך זה או אחר של התהוות . מעטים מן החוקרים גם דוחים את ההשקפה שתרבויות המזרח הקרוב הקדום השפיעו , בצורה זו או אחרת , על תרבות ישראל הקדומה ועל המקרא . אחרי עכבות והסתייגויות , שנמשכו כמעט שבעים שנה , קיבל חלק גדול כתב-יד של פירוש לספר יהושע של יחזקאל קויפמן . קויפמן קיבל ופיתח את הגישה הביקורתית למקרא , אבל חלק על הנחות מיוחדות של אסכולת ולהאוזן . הוא הסכים שמעמד הר-סיני לא היה מאורע היסטורי ממשי , אבל סבר שאמונת הייחוד היא תופעה קדומה , תוצר הגניוס של עם ישראל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא