מרטין בובר

עמוד:56

מרטין בובר פול מנדס–פלור מרטין בובר , 1878 ) וינה , 1965 – ירושלים ) נחשב בעיני רבים לנציג המובהק של יהדות גרמניה , אך למעשה היה יהודי פולני , גליצאי שנולד בווינה , והצהיר על כך בגאווה . בזמן ההליכים הממושכים של גירושי הוריו נשלח מרטין בן השלוש לבית סבו , שלמה בובר , שבעיר למברג ( לבוב , ( בירת מחוז גליציה בקיסרות ההאבסבורגית . עיר רב–תרבותית זו היתה מאוכלסת בבני לאומים רבים , גרמנים , פולנים ואוקראינים . היהודים היו בימי נעוריו של בובר כ 30 % – מן האוכלוסייה . ככל יהודי העיר דיבר בובר הילד עם סבו וסבתו , יהודים מסורתיים שומרי מצוות , יידיש . מסבו למד גם עברית . בגימנסיה למד פולנית , והוא קרא , כתב ודיבר ברהיטות פולנית וגרמנית . בגיל מוקדם התלהב מן התרבות הפולנית ובגיל שבע–עשרה ניסה לתרגם את כה אמר זרטוסטרא מאת ניטשה מגרמנית לפולנית . הסב , שלמה , ( 1906-1827 ) היה מלומד ואיש נודע , שהוציא לאור לראשונה הוצאות מדעיות של המדרש הנלמדות גם היום . הוא לימד את נכדו את כתבי הקודש והמדרשים וכתוצאה מכך , גם כשעבר בובר מאוחר יותר לנהל אורח חיים חילוני גמור , לא הגיע מעולם לכלל התבוללות ונשאר תמיד בעל תודעה לאומית חזקה . בשלב מוקדם מאוד של התפתחותו תפס בובר את עצמו כ"בונה גשרים" תרבותיים : בין יהודים לגרמנים , בין היהדות לנצרות , בין יהודים לפלסטינים , ואולי הקשה מכול , בין יהודים ליהודים . הוא גילה לשאינם–יהודים וליהודים שנעקרו מתרבותם את עולם החסידות ופעל לשינוי הדעה הקדומה המשכילית שראתה בחסידות אך ורק כת חשוכה , אסיאתית–למחצה , עמוסה אמונות תפלות . הוא תרגם ( חלקית , השתתף עמו בכך חברו פרנץ רוזנצווייג ) את התנ"ך לגרמנית בצורה שנועדה לשמר גם בתרגום את הנעימה העברית המקורית . הוא עמל גם לעורר את הערכת הקוראים המערביים לחוכמה העממית של הפינים ולתרבות המוסלמית , הסינית והיפנית . מאז הצטרפותו ב1898– לתנועה הציונית שקד בובר במשך שישים שנה רצופות על הניסיון להגיע להבנה והערכה הדדיות בין יהודים לערבים וניסה לשכנע את שני העמים נועדה להתקיים ממלכה לאומית תיאוקרטית . יהדות המטוהרת משרידים אלה תחזיק בעקרונות של אמונה באל אוהב , שגילה את רצונו לאבות ולמשה , אל הגומל טוב לטובים ומעניש את הרעים ; העולם כולו נתון להשגחתו ובבוא העת יביא לו גאולה על ידי משיחו . ביהדות שלו היה מקום לכמה מצוות בסיסיות כמו ברית מילה , שמירת שבת וימי מועד וחזרה בתשובה . ההתעקשות על שמירת דוקטרינות ומנהגים מסורתיים שיקפה את דאגתו של אשר להמשכיות היהדות ולאחדות האומה . עמדתם של כמה משכילים ברלינאיים , שיש להותיר את היהדות ללא כל טקסי פולחן , אך ורק כאמונה רציונלית , תהפוך , לדעתו , את היהדות לכת מצומצמת של קבוצת משכילים נאורים . לפיכך סיים אשר את חיבורו לווייתן בפנייה נרגשת לחבריו המשכילים : " הישארו בני–ישראל ההולכים בנתיבות אבותיכם ... הוכיחו כי דתכם מסוגלת לעשותכם אנושיים–למופת ואזרחים טובים . רק חוקת הדת טעונה שינוי , אך לא מהותה . " ... מרטין בובר תפס את עצמו כ"בונה גשרים" תרבותיים – בין יהודים לנוצרים , בין יהודים לפלסטינים , ואולי הקשה מכול , בין יהודים ליהודים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא