אחד העם

עמוד:50

שאין להם תקדים בתולדותיו . על הפיזור הגיאוגרפי והפיצול התרבותי–הלשוני של היהודים , שהם מאפיינים ותיקים של החיים היהודיים , ושהגיעו בימיו לממדים חסרי תקדים , נוספו בעידן המודרני ההבדלים באורחות חיים ובהשקפות עולם . הרס חומות הגטו במערב מקל על היהודים כפרטים , אך מסכן את יהדותם . יהודי מזרח–אירופה – כשני שלישים מהיהודים בזמנו של אחד העם – נתונים לאפליות ורדיפות וספק אם תגיע אליהם האמנסיפציה שבה זכו יהודי המערב . אבל גם אם תבוא , יהיה בכוחה להקל את מצוקת היהודים , אך לא את מצוקת היהדות , שאותה ראה בהעדר היסוד לתרבות משותפת . להפך , מצוקה זו רק תחריף , שהרי השקפת העולם הדתית ואורח החיים שמכתיבה ההלכה אין בכוחם להחזיק מעמד מול גלי החילון והמודרניזציה . תנועת "חיבת–ציון" שאחד העם היה אחד ממחולליה ( בשנים , ( 1882-1881 וכמו–כן גם גרסתו של אחד העם להשקפה הציונית , שנודעה לימים , אחרי הקמת ההסתדרות הציונית ב , 1897– בשם "ציונות רוחנית , " באו בראש ובראשונה לתת תשובה לשאלה זו של החיים המודרניים . לפי תפיסתו של אחד העם , לא יקיף המפעל של יישוב ארץ–ישראל – לפחות לא בשלביו הראשונים – את רוב העם . הגירה לארצות החופש במערב ומלחמה לזכויות אזרח בכל תפוצה ימשיכו להיות , בצד העלייה לארץ–ישראל , פתרונות חלקיים ל"צרת היהודים . " אך רק מפעל מתמשך של יישוב ארץ–ישראל יכול לפתור את "צרת היהדות" ולספק מרכז נפשי לעם ישראל , כי רק המאמץ הזה יש בכוחו לאחד את היהודים בכל המקומות , דוברי לשונות רבות ובעלי השקפות עולם שונות , שומרי מצוות וחילונים . להשקפתו , יעלו לארץ בתחילה יתומים ועניים , אלה שאין להם ברירה אלא להגר לארץ–ישראל , ללמוד בה משלח יד פרודוקטיבי , חקלאי או תעשייתי , ולעמוד על רגליהם בעזרת "כלל העם . " אך חשיבותו של המפעל הזה תהיה גדולה כבר בשלב הזה , שכן הוא יוכר כמשימתו המרכזית של העם היהודי כולו ויהיה לו "מרכז רוחני , " שישמש תרופתנגד לפיזור ולפירוד . במדיניות הציונית הטיף אחד העם למתינות ולריאליזם . לאחר הקונגרס הציוני הראשון ביקר את תוכניתו של הרצל על עליית מיליונים ורכישת ארץ–ישראל בכסף וראה בה אוטופיה " מסוכנת . " טענתו היתה שכאשר יתברר כי אין לה סיכוי עשוי העם , ובעיקר הנוער , להגיע לכלל מבוכה וייאוש . אין ספק שהחרדה הזאת של אחד העם הודרכה מהאכזבות שהנחילו לעם התנועות המשיחיות בעבר . ככלל , בכל הנוגע לענייני חברה ותרבות היה אחד העם אבולוציוניסט מובהק . הוא דגל בצעדים הדרגתיים , חרד ממהפכות , והרצל לא שכנע אותו במעשיותה של תוכניתו ובתמורות המהפכניות הצפויות בחיים היהודיים . גם בחלקים המופשטים יותר של הגותו יש ניסיון להגדיר מעין מכנה משותף לכל היהודים העומדים ביהדותם . נקודת המוצא שלו היא חילונית מובהקת , שכן לדעתו , התרבות היהודית היא שיצרה את הדת היהודית , ולא להפך . נוסף על המשותף לכל העמים בני התרבות יש לעמים שונים ייחוד משלהם . המדעים ועקרונות המוסר הבסיסיים מגלמים את המשותף לכל העמים , ואילו השפה וההיסטוריה הלאומית מגלמים את ייחודם . ייחוד זה , אף על פי שנתהווה בהיסטוריה , נעשה במהלכה למעין "מהות" – אופי לאומי המכתיב את התנהגות הפרטים , זהות שממנה לא ניתן לחרוג . בחיי העמים התרבות הלאומית היא גורם מכריע ועמוק מן הדת , שהרי זו אינה אלא אחת היצירות של "רוח האומה . " מנקודת מוצא עיונית זו רואה אחד העם אפשרות לשיתוף של דתיים וחילונים בתנועה הלאומית ואף חותר אליו . מן הלאמאמינים הוא דורש כבוד לערכי הדת כמוצר היסטורי של התרבות היהודית ומן המאמינים הוא תובע סובלנות וסבלנות ביחסם לחילונים ה"לאומיים . " הוא מאמין ב"מוסר לאומי" משותף לכל העומדים ביהודיותם ורואה בהעדפת המוסר והמחשבה העיונית על ערכי האסתטיקה והגבורה הצבאית מאפיין קבוע של התרבות היהודית שנעשה לדפוס יסוד המגדיר את "הייחוד היהודי" ושומר עליו מפני ההתבוללות . בנקודה אחד העם עם בנו ובתו בתצלום משנת . 1910 שיטה מחשבתית שלמה להבנת תרבות ישראל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא