|
|
עמוד:332
השינויים האלה בלבוש , שטשטשו את ההבדלים החיצוניים בין יהודים ללא–יהודים , הביאו דווקא להבחנה ויזואלית ברורה בין יהודים "מודרניים" לבין האורתודוקסים החרדיים . בחוגי האורתודוקסיה הקיצונית ראו בהם ראשיתה של טמיעה . רבנים חרדיים אסרו במפורש על היגררות אחרי "דרכי הגויים" ועמדו על כך שצאן מרעיתם יקפיד יותר ויותר על הלבוש היהודי ה"ישן , " שיש בו אמנם יסודות מזרח אירופיים רבים , אבל במרוצת השנים הוא נעשה מזוהה עם יהודים חרדיים . סגנון הלבוש הזה נשמר בימינו בקהילות חרדיות , גם בארץ , גם באירופה ואף בארצות הברית . אמנם קיימים הבדלים בסגנון הלבוש החרדי בין קהילות וכתות שונות , בין חסידים למתנגדים , בין "אשכנזים" למזרחים ( שרבים בהם הגברים הלובשים לבוש אירופי ומקפידים רק על סגנון מגבעות מסוים , ( אבל רוב ההבדלים האלה ידועים רק בחוגים פנימיים . הבולט לעין הוא ההבדל בין חרדים לחילונים–מודרניים . במרוצת דורות אחדים נוצרה דיכוטומיה בולטת בלבוש בין החברה האורתודוקסית לחברה ה"מודרנית , " החילונית רובה . אפשר לעמוד במבט ראשון על השתייכותו של אדם לאחת משתי החברות הנפרדות לגמרי האלה . עם זאת יש לציין שגם בין הדתיים הלא–חרדיים אימצו להם רבים חזות מודרנית ולא נבדלו מבחינה חיצונית במלבושיהם מן החילונים אלא בהקפדה על כיסוי ראש , גם גברים וגם נשים . עם חידוש היישוב העברי בארץ–ישראל , בשלהי המאה ה , 19– החל להתפתח סגנון לבוש חדש , שהיה אמור לבטא את המהפכה בערכים שמייצגיה הבולטים ביותר היו "החלוצים . " המרד כוון גם נגד המלבושים היהודיים המסורתיים הנהוגים בקהילות חרדיות , אבל גם נגד הלבוש ה"בורגני , " האירופי , שנחשב לבלתי הולם את תנאי החיים בארץ ואת התרבות העברית החדשה , החלוצית והשוויונית , הנוצרת בה . הלבוש היה אמור להיות פשוט ולטשטש את הבדלי המעמדות . במקום החליפה העשויה אריג משובח והעניבה ( שהחלו לקרוא לה , מתוך זלזול , "דג מלוח , ( " שלבישתן היתה אופיינית ל"בורגנים" ולבעלי יכולת כספית , באו בגדים עשויים בד פשוט וגס יותר , לרוב בצבע חאקי , מכנסיים , לעתים קצרים , וחולצה פרומת צווארון ומקופלת שרוולים . בימות הקיץ – והיו שנהגו כך גם כל ימות השנה – החליפו סנדלים פתוחים את הנעליים הסגורות . סגנון הלבוש הזה פותח לדרגת עידון מיוחדת בתנועות הנוער החלוציות , ששם היו גם הבנות לובשות מכנסיים קצרים במקום שמלות , והוא נחשב למבטא את הפתיחות והישירות של החברה העברית החדשה הנוצרת והולכת בארץ . במשך תקופה ארוכה , ברוב שנות "היישוב" וגם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל , היה אפשר לעמוד על שייכותו האידיאולוגית של אדם , ל"ימין" או ל"שמאל , " על פי סגנון הלבוש שלו או שלה . תהליכי הגלובליזציה , ההאחדה התרבותית הכול–עולמית והשפעת הקולנוע , ובעיקר הטלוויזיה , על סגנון הלבוש ועל טשטוש ההבדלים התרבותיים החיצוניים בין חברות שונות בעולם , ניכרים גם בישראל . הסגנון הארצישראלי החלוצי המיוחד נעלם כמעט לגמרי , גם במקום שבו המשיך להתקיים זמן רב יותר – בקיבוצים ובמושבים . רק מעטים לובשים בגדי חאקי , וכמעט אין לראות מבוגרים הלובשים מכנסיים קצרים בפרהסיה . סגנון הלבוש של היהודים המשתייכים על החברה החילונית ( ובמידת מה גם על חלק ניכר מן החברה הדתיתהלאומית ) אינו נבדל כמעט בכלום מסגנון הלבוש המקובל בארצות אירופה המערבית , בארצות הברית וגם בחברה המודרנית של ארצות האיסלאם ושל מזרח אסיה . ההבדלים , אם הם קיימים , נובעים בעיקר ממזג האוויר המקומי ומן הקיץ החם . היחידים השומרים בקנאות על סגנון הלבוש הקודם שלהם הלבוש הפשוט בתנועות הנוער החלוציות , שבהן היו גם הבנות לובשות מכנסיים קצרים במקום שמלות , ביטא את הפתיחות והישירות בחברה העברית החדשה . בתמונה : בנות במחנה אימונים של הפלמ"ח לעקורי המחנות באירופה אחרי מלחמת העולם השנייה .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|