המיעוט היהודי כחלק של החברה האירופית בימי הביניים

עמוד:220

זה את זה , ונראה כי יהודי אשכנז התעלמו מרוב רובן של ההלכות , שמגמתן היתה להרחיק את היהודי ממגעו עם הנוצרי בימי החג והפולחן הנוצריים . לאור זאת נקטו בעלי התוספות – סמכויות ההלכה החשובים בגרמניה ובצרפת – שיטת פרשנות שבמקרים מסוימים הפקיעה את הנוצרים מכללי עבודה זרה שבתלמוד . תפיסותיהם הכילו גרעינים לפיתוחה של תיאוריית סובלנות כלפי הנוצרים . תפיסה זו באה לידי ביטוי מלא בשיטתו הפרשנית ההלכתית של מנחם המאירי ( פרפיניאן , מת בשנת , ( 1316 שהעניק לנצרות מעיקרה מעמד דתי חיובי , והפך זאת לעיקרון הלכתי לכל דבר . המאירי נמנה עם קבוצת המשכילים הרציונליסטים , שהחזיקו במסורת הפילוסופית היוונית–ערבית , שהגיעה מספרד , והיה גם בעל הלכה מן האסכולה האשכנזית . המושג "האומות הגדורות בדרכי הדת" – משמע בני הנצרות והאיסלאם , שדינם איננו זהה לדין עובדי עבודה זרה שבתלמוד – בא להמאירי מתחום שמעבר להלכה , היינו , מן המחשבה הפילוסופית והתיאולוגית . שיטתו המקורית של המאירי היתה אופיינית לקבוצה גדולה של הוגים בפרובנס ובספרד , שבמחשבתם נמצאה \ רבה לחוגים נוצריים מקבילים , ובהשקפתם נבטו ניצני הסובלנות הדתית . הפנמת רבדים מהתרבות הנוצרית המגעים החברתיים בין המיעוט היהודי לחברת הרוב הנוצרי אמנם יצרו מתחים וחיכוכים רבים , ואולם , עם זאת , אימצו היהודים והפנימו רבדים רבים ומגוונים מן התרבות הנוצרית . בתודעה היהודית נמצאות , אלה לצד אלה , מגמות משיכה ודחייה כלפי יסודות התרבות הנוצרית , שפתה החיצונית והסימבוליקה הנוצרית . נמצאה זיקה בין שפת הדימויים הנוצרית לשפת הטקסים של יהודי אשכנז ולטיפולוגיה של הנרטיבים הטקסטואליים . כך , לדוגמה , התשוקה היהודית אל הצלב התבטאה גם במעשים של חילול הצלב וביזויו . טקס החניכה של ילדים יהודיים ביום הלימודים הראשון , שכלל ליקוק אותיות ופסוקים המרוחים בדבש וקבלת חסותו הגופנית של המורה , התחרה ( מתוך הפנמה מושגית ) בטקס המיסה ובייצוגי הקרבה הגופנית שבין המדונה לילדים נוצריים . גם חג הפסח נחוג בהשפעת מנהגי הסביבה הנוצרית . יהודי אשכנז קיבלו את השם "שבת הגדול" ככינוי לשבת הפותחת את השבוע שלפני הפסח , והוקצה לה מעמד ליטורגי כמשקל נגד ליום א' של הדקלים ; טקס אכילת האפיקומן , שהתקדש בעיניהם , קיבל משמעות משיחית ועוצב לאור טקס הקומוניון ( סקרמנט לחם הקודש . ( הפנמה סימבולית–תרבותית דומה נמצא גם בין יהודי ספרד הנוצרית , למשל בקליטת רעיונות נוצריים בספר הזוהר ובהערצה הלא–מסויגת של יהודי ספרד כלפי המלוכה הספרדית . יהודי ספרד ופרובנס תפסו מקום מרכזי בתהליך הקליטה של הספרות המדעית המוסלמית בחציהאי האי 7 רי ובמערב אירופה . הם שימשו מתרגמים מערבית ללטינית , קסטיליאנית ושפות רומנס נוספות . ויחד עם כך הם תרגמו לעברית מלטינית את היצירות הפילוסופיות והמדעיות שנוצרו בארצות הנוצרים . רבים מהיהודים השתלבו כרופאים , משרטטי מפות ואסטרונומים בגילויים המדעיים של ימי הביניים המאוחרים . עוצמתה הרבה של הכנסייה הופגנה במפגשה עם היהודים לא רק בכוח הפוליטי של העומדים בראשה ושל משרתיה בקודש . יהודים פגשו בדת הנוצרית , במסורתה ובתרבותה כחלק אינטגרלי מחיי היומיום שלהם . מקצתם שירתו ישירות את מוסדות הכנסייה וסחרו עמם , ואף ידועים כמה וכמה יהודים ( לדוגמה , באוויניון וברוזנות ונסן ) אשר שימשו אישית את האפיפיורים כרופאים או כחייטים . המפגש התרבותי והחברתי עם סוכני הכנסייה וסמליה הותיר בקרב היהודים רושם עז , שבא לידי ביטוי בצורות שונות ומגוונות . האוניברסיטאות ומוסדות ההשכלה האחרים של הנוצרים היו בעיני רבים מהיהודים היכלות ידע ומבצרי מדע , הראויים לכל שבח , וכמה יהודים אף ניסו לחדור לתוכם ולהשתלם בהם , אם באופן ישיר ואם בעקיפין , באמצעות לימוד פרטי אצל מורים נוצריים שלימדו שם . גם התיאולוגים הנוצריים החשובים , שהיו אמונים על דרכי הפילוסופיה ועל שיטות הלוגיקה והסכולסטיקה , זכו להערצה ויצירותיהם תורגמו מלטינית לעברית בידי יהודים . כדי להכיר את הסימבוליקה התרבותית והדתית של הנצרות לא נדרשו היהודים להתעמק בהכרח בספרים כתובים לטינית ( או רומנס . ( סמלים נוצריים רבים הוצגו בעיר הביניימית באופן בולט באמצעות הארכיטקטורה האורבנית והאמנות החזותית . בעצם נוכחותה המודגשת בעיר חייבה הסימבוליקה הנוצרית את היהודים לעימות ושיח . לא ניתן להתעלם מהמבנה הרם והנישא של הקתדרלה ומפסליה המרהיבים , שהקרינו בנחישות ובהתמדה מסר חזותי ואידיאולוגי בדבר גודלה וחוסנה הרב של הכנסייה . גם לא היה אפשר להתכחש למסר הדתי העמוק של בתי המנזר , שחומותיהם אמנם לא הסגירו בדרך כלל את הנעשה בתוכם פנימה , ואולם קול תפילות הנזירים שבקע החוצה מבעד לכותליהם באשמורות הלילה , הקרין על הסביבה יראת אלוהים , הוד ורליגיוזיות . מנחם המאירי , למשל , העריך מאוד את דרכי התשובה של הנוצרים ואת הספרות הנוצרית העוסקת בכך , ובשל העדר ספרות כזאת אצל היהודים חיבר את ספרו חיבור התשובה . יצחק נתן , מנהיגה של יהדות פרובנס במאה ה , 15– מספר כי מאז בחרותו היה נפגש עם הנזירים הדומיניקניים והפרנציסקניים וחכמי הסכולסטיקה הנוצרית , מתפלמס עמם

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא