|
עמוד:142
ישראל נאחזנו בשתי ידינו ובצפרנינו בתנ"ך . " היו , אמנם , מי שראו בתופעה הזאת ריאקציה , או ניסיון להחיות הוויה קדומה . הסופר יוסף חיים ברנר ( ר' מדור ההגות היהודית המודרנית , ( לדוגמה , טען כי התנ"ך מגלם את "הרוח העברי העתיק" ו"היהדות הביבלית" רחוקה מאוד מהיהדות המודרנית , אבל זו היתה דעת מעטים . תהיה זו , אולי , הפרזה לטעון שבלי מהפכת התנ"ך לא היו היהדות הלאומית–החילונית והתרבות העברית באות לעולם ; שכן , טענה כזאת ממעיטה מהתוכן המודרני שלהן ומההשפעה הגדולה שהיתה לתרבות המערב עליהן . נכון גם שבעניינים רבים שימש התנ"ך לצרכים רטוריים וסימבוליים , ורעיונות מודרניים מובהקים 'ה 3 סו ' 3 כרעיונות מקראיים . למרות זאת באידיאולוגיה הציונית ובחברה היהודית בארץ–ישראל היה לתנ"ך כספר מכונן תפקיד מכריע בעל שני ממדים : הוא היה יסוד לרובד הרומנטי , הרסטורטיבי והמשיחי ובד בבד גם יסוד למודרניות ולחילוניות . מהפכת התנ"ך הזאת התרחשה בעת ובעונה אחת עם מהפכה אינטלקטואלית בעולם הנוצרי : הופעת מחקר ( מדע ) המקרא המודרני , שנעשה במהלך המאה ה19– לדוגמה מחקרית שלטת . המחקר הזה ערער על התפיסה המסורתית של המקרא , ובעיקר של חמשת חומשי תורה , ותמך בגישה ה'חילונית' למקרא . רק הגיוני אפוא לשער שלמחקר המקרא היתה השפעה מכרעת על התפתחות הקריאה הלא מסורתית – ה'חופשית' – של התנ"ך בחברה היהודית , ולפיכך גם על גיבוש התפיסה ה'חילונית' של הספר , ושל היהדות בכלל . ואכן , דומה כי בלי המהפכה שחולל חקר המקרא ביחס לתנ"ך ולהבנתו , הוא לא יכול היה לתפקד כספר מכונן וכספר היסוד של החילוניות בכלל , ושל היהדות הלאומית החילונית בפרט . ואולם , אף שהיהדות החילונית קיבלה חלק גדול מהנחות היסוד של ביקורת המקרא , היו לה עכבות רבות בכל הנוגע לקבלת כמה מהפרדיגמות שהיא הציעה לשחז 3 ר ההתפתחות של הטקסט המקראי . לכן אפשר לשאול במה הועילה ובמה הזיקה ביקורת המקרא למהפכת התנ"ך ולמעמד המרכזי שהוא קיבל בתרבות היהודית החילונית . מעמד התנ"ך בחברה המסורתית ומהפכת התנ"ך בתנועת ההשכלה ואחריה בחברה היהודית המסורתית היה לתנ"ך מעמד שולי , ואף זניח . לא למדו בה תנ"ך כשהוא לעצמו , ורק חלקים ממנו היו מוכרים בעיקר מפרשות השבוע ובאמצעות הסידור . 'הפרשה' נלמדה בחדר באמצעות הפרשנות המסורתית , ואילו מתוך ספרי נביאים וכתובים הוכרו רק פרקי ההפטרה , חמש המגילות שנקראו בחגים בבית הכנסת ופרקי תהלים שנכללו בתפילה . הביקורת שנמתחה על המצב הזה מלמדת עליו : מנדלי : "אבל כלום היה באותו זמן מי שלימד בניו תנ"ך מלבד הפרשה הראשונה מסדר השבוע ? [ ... ] לשעבר לא היו הרבנים בקיאים במקרא וגם עכשיו אינם יודעים [ ... ] הם בורים במקרא , לא מבינים אותו , ולא מסוגלים ללמדו " [ ... ] הקריאה בתנ"ך נעשתה כמעט במחתרת ונתפסה כמובילה להתפקרות ולמינות . יהודה לייב גורדון ( יל"ג ) העיד כי ספר תנ"ך בעברית היה אפשר לרכוש רק מדפוס ' החברה הלונדונית לקידום הנצרות בקרב יהודים' המיסיונרית . בשלהי המאה ה18– עלתה לראשונה הקריאה לפנות אל התנ"ך כולו , ולא רק אל חמשת חומשי תורה , לשם השכלה ותחייה תרבותית . היא נשמעה בחוברת הפרוגרמטית של המשכיל המסורתי נפתלי הרץ וייזל , "דברי שלום ואמת" ( 1782 ) שבה העמיד את לימוד המקרא והשפה העברית במרכז תוכנית הלימודים : "דעו רבותי כי מכשלה גדולה יש תחת ידינו , שאין אנו משגיחין על המקרא כלל [ ... ] וכבר שמענו שער של תנ"ך בעברית שהדפיס מנשה בן ישראל באמסטרדם , . 1636 בחברה היהודית המסורתית היה לתנ"ך מעמד משני , כמעט שולי ביחס לתלמוד ( למעט יוצאים מהכלל , כמו אנוסים שחזרו ליהדות , שמנשה היה אחד מהם ) ואילו בספרות התחייה העברית , ובסמלים הלאומיים והציוניים קיבלו גיבורי התנ"ך , לשונו וסיפוריו משמעות חיונית ודומיננטית , לרוב שלא ברוח המסורת .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|