עמנואל לוינס

עמוד:80

עמנואל לוינס סטפן מוזס הגותו של עמנואל לוינס נובעת משני מקורות נבדלים : האסכולה הפנומנולוגית מצד אחד , התנ"ך והמקורות היהודיים – מן הצד האחר . לוינס , יליד ליטא , ( 1905 ) למד פילוסופיה בצרפת ולאחר מכן גם באוניברסיטת פרייבורג שבגרמניה , שבה ביקר בשנים 1927 ו1928– בשיעוריהם של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר . ספרו הראשון , תיאוריית האינטואיציה בפנומנולוגיה של הוסרל , מציין את כניסתה של הפנומנולוגיה לצרפת . מאז הופעת ספרו כוליות ואינסוף החלה הגותו של לוינס להתגלות במלואה . כמו כוכב הגאולה לפרנץ רוזנצווייג , המצוטט בידי לוינס במבוא לספרו כאחד ממקורות השראתו החשובים ביותר , פותח גם כוליות ואינסוף בהרהורים על המלחמה , הנתפסת כמצבה הנורמלי של אנושות החיה תוך גיוס מתמיד של עמדות הקוראות תיגר אלו על אלו והנתונות במאבק בלתי פוסק להישרדות . המלחמה חושפת אפוא את פרצופו האמיתי של ה"יש . " באמצו את האנליזות ההגליאניות , שואל לוינס האם מציאות זו של מלחמה פותרת בהכרח את הדרישות של המוסר האינדיווידואלי . מה שעומד על הפרק בעקבות עקרון עליונות המוסר איננו העימות בין כוחות הרע לכוחות הטוב , אלא העובדה שהאדם הוא בעצם חלק מהמציאות הסובבת אותו – החברה , הפוליטיקה וההיסטוריה – אשר בהתייחס אליה מתגלה חירותו כאשליה . זאת ועוד , אם – כפי שהפילוסופיה המערבית לא פסקה מלטעון – האמת טמונה בכוליות ולא בחלקים המכוננים אותה , הרי הסובייקט האינדיווידואלי אנוס להיכנע בפני ההכרח ( בין שיהיה הכרח ההיסטוריה ובין שיהיה הכרח הלוגוס ) המושל בו . הכוליות היא יסודה של הפילוסופיה המערבית והיא נתפסת כסך הכול של כלל הנמצאים הפרטיים , כדרג העליון של הסינתזה , במקום שכל סוגי הידע משתלבים זה בזה . מתוך שלילת הצגת הכוליות כקשר אימננטי בין המחשבה לבין ה"יש , " מגדיר לוינס חוויה מסוג אחר , המקשרת את הסובייקט האתי עם הטרנסצנדנטיות אשר מחוץ למחשבה . הטרנסצנדנטיות הזאת מתגלמת בפניו של הזולת , כפי שהוא מגלה את עצמו בפני ה"אני" ובפני אחריותו המוחלטת , כלומר : מחוץ לכל הקשר של התניות ביחסים האתיים עם הזולת , אחריותנו כלפיו היא בלתי מותנית , והיא מתעלית מעל כל ההתניות : הפסיכולוגיות , ההיסטוריות והחברתיות שהיו יכולות להגביל אותה . הפנים של האחר אינן חייבות להיתפס במובנן האמפירי ; לוינס אינו מתייחס לקלסתר הפנים הפיזי . ואולם , בה במידה , אין זו מטפורה גרידא . מעבר לתפיסה החזותית הפנים מייצגות את הקונטינגנטיות הטהורה של הזולת , על היותו בעל חולשות ובר חלוף , או "על חשיפתו המוחלטת , " הווה אומר : הבקשה השקטה שהוא מפנה אלי על ידי עצם נוכחותו . מה שהפנים מגלות בפני זו מציאותו של האחר על אנושיותו הטהורה , מעבר לכל התפקידים החברתיים שהוא ממלא . הואיל והמפגש עם הזולת , במהותו העמוקה ביותר , מתרחש תוך כדי הגילוי של פניו , הרי בזה הוא מתרומם ומבקיע אל מחוץ למערכת הסגורה של הכוליות שבה כל הוויה מתבטאת במונחים של ידע או של כוח . לקונספט הזה של הקניית ערכיות טרנסצנדנטית ליחס אל הזולת מעניק לוינס את הכינוי "אינסוף . " שלוש–עשרה שנים אחרי כוליות ואינסוף ניסה לוינס , בספרו בשונה מן היש או מעבר למהות , לחשוף נוסח אחר של התפלספות , המבוסס על ההנחה כי באדם בעל הדרישות עמנואל לוינס – תפיסת הדת כנחמה חושפת את האמונה הדתית כאשליה שיצר האדם כדי להיות מסוגל לשאת את טרגדיית החיים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא