|
|
עמוד:413
ברכת ההבדלה המבדיל חוזר ונוטל את כוס היין בידו ואומר: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, המבדיל בין קדש לחל, בין אור לחשך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה. ברוך אתה יהוה, המבדיל בין קדש לחל. [אמן] והמבדיל שותה מן היין. לאחר שחוזרים הביתה נוהגים לערוך את טכס ההבדלה גם במסגרת המשפחה. טכס קידוש לבנה במוצאי השבת הראשונה של החודש העברי [אך לא לפני שחלפו שלושה או, לפי דעה אחרת, שבעה ימים שלמים מאז מולד הירח] יוצאים אל חצר בית הכנסת, אל מקום שרואים ממנו את הלבנה, ואומרים: ימי המעשה: כינוי לששת ימי הבריאה בפרט, ולימות החול בכלל. האש היא מן האיסורים הבולטים של יום השבת. ההבטה על ציפורני האצבעות באה כדי ליהנות בפועל מן האור, שכן השתקפות האבוקה בצפורן ניכרת לעין, וכך יכול האדם לברך על דבר שיש לו ממנו תועלת כלשהי. המבדיל בין קדש לחל: מטבע הלשון הזה מצוי בויקרא י, י ["ולהבדיל בין הקדש ובין החול"]. אגב כך מזכירים עוד כמה הבדלות והבחנות שיש להן יסוד במקרא: "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" [בראשית א, ד], "ואבדיל אתכם [את עם ישראל] מן העמים" [ויקרא כ, כו]. ההבדלה "בין יום השביעי לששת ימי המעשה" היא חזרה על עניין הקודש והחול. כל הבדלה והבחנה באה להציב גבולות ולקבוע דרגות בין עניינים שונים, והברכה מצביעה על יתרון האור על החושך, על עליונות העם הנבחר על שאר האומות ועל מעמדה החשוב של השבת ביחס לשאר ימות השבוע, הן בשבוע הבריאה והן מאז ואילך. טכס קידוש לבנה: בהלכה היהודית נקבעת תחילת החודש על פי הופעת הירח ["מולד הלבנה"]. על המולד מכריזים בשבת שלפני ראש החודש [ראה לעיל, עמ' 234], ואילו לאחר תחילתו נערך טכס קידוש הלבנה. הטכס נזכר כבר בתלמוד הבבלי [סנהדרין מב ע"א], זכה לפירוט בספרות הגאונים והלך והתרחב עם השנים במזמורי תהלים, בקטעי מקרא אחרים ובתפילות שונות, שחלק מהן נולדו בחוגים של בעלי תורות סוד שונות, עד לקבלת האר"י. נהוג לקיים את הטכס במוצאי שבת, אף שאפשר לקיימו גם בימות החול, ומן הראוי לעשות זאת בנוכחות מניין של מתפללים. הטכס מקשר בין מחזור התמעטות הירח והופעתו המחודשת לבין הרעיון בדבר גורלו המשתנה של עם ישראל והתקווה לגאולתו ולגאולת העולם. קישורים שנערכו בספרות היהודית הקדומה בין הירח לבין בית דוד, שנאמר בו "כירח יכון עולם" [תהלים פט, לח], מוסיפים למימד המשיחי-גאולתי של הטכס כולו.
|
|