|
|
עמוד:344
אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח: אחת שאלתי מאת יהוה אותה אבקש, שבתי בבית יהוה כל ימי חיי, לחזות בנעם יהוה ולבקר בהיכלו: כי יצפנני בסכה ביום רעה, יסתרני בסתר אהלו, בצור ירוממני: ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי ואזבחה באהלו זבחי תרועה, אשירה ואזמרה ליהוה: שמע יהוה קולי אקרא וחנני וענני: לך אמר לבי בקשו פני, את פניך יהוה אבקש: אל תסתר פניך ממני אל תט באף עבדך עזרתי היית, אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי: כי אבי ואמי עזבוני, ויהוה יאספני: הורני יהוה דרכך ונחני בארח מישור, למען שוררי: אל תתנני בנפש צרי, כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס: חזן לולא האמנתי לראות בטוב יהוה בארץ חיים: קוה אל יהוה חזק ויאמץ לבך, וקוה אל יהוה: האבלים אומרים קדיש יתום [לעיל, עמ' 2¥≥]. בבתי כנסת רבים נוהגים לסיים כאן את תפילת מנחה. החל בשבת "בראשית" [היא השבת הראשונה אחרי שמחת תורה] ועד לשבת הקודמת ל"שבת הגדול" [שהיא השבת שלפני חג הפסח] יש הממשיכים ואומרים קבוצה של מזמורי תהלים: מזמור קד [שראשיתו במילים "ברכי נפשי" [לעיל עמ' π∞2]] ומזמורי "שיר המעלות" [תהלים קכ-קלד]. מן השבת שאחרי הפסח ועד לראש השנה [או עד לחג השבועות] יש הלומדים בכל שבת [ביחידות או בצוותא] פרק אחד מפרקי אבות על פי סדרם. ויש אף הנוהגים לסעוד סעודה שלישית בבית הכנסת. "ברכי נפשי" ומזמורי "שיר המעלות": המנהג לומר מזמורים אלה אחרי מנחה של שבת מוכר רק מספרות ימי-הביניים, ונראה שעיקרו ברצון למלא את הזמן הפנוי שבין מנחה לערבית בשירות ובתשבחות.
|
|