|
|
עמוד:266
ששה עשר מנה. הקשט שנים עשר. וקלופה שלשה, וקנמון תשעה. ברית כרשינה תשעה קבין, יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא, ואם אין לו יין קפריסין, מביא חמר חורין עתיק. מלח סדמית רבע, מעלה עשן כל שהוא. רבי נתן הבבלי אומר: אף כפת הירדן כל שהוא, ואם נתן בה דבש פסלה, ואם חסר אחת מכל סמניה חיב מיתה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ברית כרשינה ששפין בה את הצפרן, כדי שתהא נאה, יין קפריסין ששורין בו את הצפרן, כדי שתהא עזה. והלא מי רגלים יפין לה, אלא שאין מכניסין מי רגלים במקדש מפני הכבוד. השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש. משנה תמיד ז, ד ביום הראשון היו אומרים: ליהוה הארץ ומלואה, תבל וישבי בה. תהלים כד, א בשני היו אומרים: גדול יהוה ומהלל מאד, בעיר אלהינו הר קדשו. תהלים מח, ב בשלישי היו אומרים: אלהים נצב בעדת אל, בקרב אלהים ישפט. תהלים פב, א ברביעי היו אומרים: אל נקמות יהוה, אל נקמות הופיע. תהלים צד, א בחמישי היו אומרים: הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב. תהלים פא, ב ∞ עדת אל: פמליה של מעלה. בקרב אלהים: בספרות חז"ל נתבאר ביטוי זה כמדבר במלאכים. השיר שהלוים היו אומרים: בכל יום ויום, לאחר הקרבת קרבן התמיד בבית המקדש, היו הלויים שרים מזמור אחד ממזמורי תהלים שיוחד לאותו יום. רשימת המזמורים מובאת במשנה והיא נאמרת בכל שבת, מאז ימי הגאונים, כחלק מיחידת הלימוד שבסוף התפילה. מן הראוי להעיר, כי בכל אחד מימות השבוע נאמר בסוף התפילה המזמור המתאים ליום זה [לאחר משפט המבוא: "היום יום [ראשון, שני וכו'] בשבת [= בשבוע] שבו היו הלויים אומרים בבית המקדש..."]. כך ביקשו מחברי הסידור לעצב בתודעת המתפללים קשר של קבע בין עבודת המקדש לתפילת בית הכנסת. ["שיר של יום" של שבת ראה עמ' 207.]
|
|