|
|
עמוד:216
רעותך עם עמך ישראל לעלם, ופרקן ימינך אחזי לעמך בבית מקדשך ולאמטויי לנא מטוב נהורך ולקבל צלותנא ברחמין. יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבו ולהוי אנא פקידא בגו צדיקיא למרחם עלי ולמנטר יתי וית כל די לי ודי לעמך ישראל. אנת הוא זן לכלא ומפרנס לכלא, אנת הוא שליט על כלא, אנת הוא דשליט על מלכיא ומלכותא דילך היא. אנא עבדא דקדשא בריך הוא, דסגידנא קמה ומקמי דיקר אוריתה בכל עדן ועדן. לא על אנש רחיצנא ולא על בר אלהין סמיכנא, אלא באלהא דשמיא, דהוא אלהא קשוט ואוריתה קשוט, ונביאוהי קשוט, ומסגא למעבד טבון וקשוט. חזן בה אנא רחיץ, ולשמה קדישא יקירא אנא אמר תשבחן. יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באוריתא ותשלים משאלין דלבאי ולבא דכל עמך ישראל לטב ולחיין ולשלם. תרגום: ברוך שמו של אדון העולם, ברוך כתרך ומקומך. יהי רצונך עם עמך ישראל לעולם וישועת ימינך הראה לעמך בבית מקדשך, ולהשפיע לנו מטוב אורך ולקבל את תפילותינו באהבה. יהי רצון מלפניך שתאריך לנו חיים בטובה ואהיה אני נמנה בין הצדיקים, לרחם עלי ולשמור אותי ואת כל אשר לי ואת אשר לעמך ישראל. אתה הוא זן לכול ומפרנס לכול, אתה הוא השליט על הכול, אתה הוא השליט על המלכים והמלכות שלך היא. אני עבדו של הקדוש ברוך הוא, שאני ∞ כתרך ומקומך: על פי מחשבת הקבלה מכוונים שני ביטויים אלה כלפי השכינה. זו קרויה גם "עטרה" [וכאן: "כתרך"], ובתפיסת זיווג הספירות היא מקום מנוחתו של הקב"ה [וכאן: "מקומך"]. "אמר ר' שמעון, כשמוציאים ספר תורה בציבור לקרוא בו, נפתחים שערי שמים של רחמים ומעוררים את האהבה למעלה, וצריך אדם לומר כך...". הקטע "בריך שמה" משולב בסידור מאז המאה השש- עשרה בעקבות מנהגו של האר"י.
|
|