|
|
עמוד:161
בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך עוזר וסומך אלא אתה. אלהי הראשונים והאחרונים, אלוה כל בריות, אדון כל תולדות, המהלל ברב התשבחות. המנהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים. ויהוה ער, הנה לא ינום ולא יישן, המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, והמשיח אלמים והמתיר אסורים, והסומך נופלים והזוקף כפופים והמפענח נעלמים, ולך לבדך אנחנו מודים. ואלו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רנה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאילות — אין אנחנו מספיקים להודות לך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, ולברך את שמך, מלכנו, על אחת מאלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות, נסים ונפלאות שעשית עם אבותינו ועמנו. צוקה: מצוקה, מכאוב. תולדות: הדברים הנולדים ומתחדשים בעולם. ברב התשבחות: בתשבחות רבות. מפענח נעלמים: מגלה נסתרות ואין נעלם מנגד עיניו. כהמון: כהמיית, כרעש.
|
|