|
|
עמוד:126
שלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן רבי ישמעאל אומר: בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: ראש מדרש ספרא [א]מקל וחמר. [ב]ומגזרה שוה. [ג]מבנין אב מכתוב אחד, ומבנין אב משני כתובים. [ד]מכלל ופרט. [ה]ומפרט וכלל. [ו] כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט. [ז]מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל. [ח]כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ללמד — לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כלו יצא. [ט]כל דבר שהיה בכלל, ויצא לטען טען אחד שהוא כענינו — יצא להקל ולא להחמיר. [י] כל דבר שהיה בכלל, ויצא לטען טען אחר שלא כענינו — יצא להקל ולהחמיר. [יא]כל דבר שהיה בכלל, ויצא לדון בדבר החדש — אי אתה יכול להחזירו לכללו, עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפרוש. שלוש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן: קטע זה לקוח ממדרש תנאי לספר ויקרא [הקרוי "ספרא"] והוא מציג שלושה-עשר כללים שבעזרתם ממצים חכמים רעיונות חדשים מתוך קריאה מדוקדקת בפסוקי המקרא. כבר הלל הזקן [בסוף המאה הראשונה לפני הספירה] קבע שבעה כללים שכאלה, ובימיו של ר' ישמעאל [תחילת המאה השנייה לספירה] התוספו עליהם עוד שישה. אמירת שלוש- עשרה המידות במסגרת תפילת שחרית מתועדת כבר בספרות הגאונים, וגם בה יוצאים ידי חובת לימוד התורה שבעל פה. העיסוק במידות קושר בין התורה שבכתב לבין פרשנותה בתורה שבעל פה ומהדק את הקשר שבין השתיים, כדברי סיכום לכל יחידות הלימוד שבתפילה. ואלו הן שלוש עשרה המידות: [א] קל וחומר: השוואת שני עניינים, אחד קל ואחד חמור, כאשר מן האחד מסיקים בדרך הגיונית לגבי האחר: אם בעניין קל נקבע דין כלשהו, על אחת כמה וכמה שלפחות דין זה יחול גם בעניין החמור [וכן להיפך]. [ב] גזירה שוה: מילים זהות או דומות, הכתובות בשני עניינים
|
|