|
|
עמוד:107
יגדל אלהים חי וישתבח, נמצא ואין עת אל מציאותו. אחד ואין יחיד כיחודו, נעלם וגם אין סוף לאחדותו. אין לו דמות הגוף ואינו גוף, לא נערך אליו קדשתו. קדמון לכל דבר אשר נברא, ראשון ואין ראשית לראשיתו. הנו אדון עולם, וכל נוצר יורה גדלתו ומלכותו. שפע נבואתו נתנו אל אנשי סגלתו ותפארתו. לא קם בישראל כמשה עוד, נביא ומביט את תמונתו. תורת אמת נתן לעמו אל, על יד נביאו נאמן ביתו. לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו. צופה ויודע סתרינו, מביט לסוף דבר בקדמתו. ∞ יגדל: יתגדל [שמו]. ואין עת אל מציאותו: מציאותו אינה מוגבלת בזמן, והוא קיים מאז ולעולם. אחד ואין יחיד וכו': הוא אחד במינו ואין עוד מי שדומה לו בתכונותיו. ועוד: בעוד שכל עצם מורכב מחלקים שונים, מהותו היא אחת ושלמה ואחדותו לא ניתנת לחלוקה בשום צורה שהיא. נעלם: נעלם מעיני כל חי. לא נערך: לא נוכל להעריך, לקבוע מידה ואומדן. אין ראשית לראשיתו: לא ניתן להגדיר את ראשיתו בהגדרה של זמן. יורה: יוכיח, ידגים. שפע נבואתו: הנבואה השופעת מן האל כדרך שהמים שופעים מן המעיין. אנשי סגלתו: הנביאים המצטיינים במעלות מיוחדות. מביט את תמונתו: משיג בתודעתו את מהות ה' [במדבר יב, ח]. נאמן ביתו: משה [במדבר יב, ז]. דתו: התורה. לזולתו: לעם אחר. מביט לסוף דבר בקדמתו: יודע מראש את כל שעתיד להתרחש. יגדל: פיוט שנתחבר, ככל הנראה, באיטליה של המאה הי"ג-י"ד [ומקובל לראות בדניאל בן יהודה דיין מרומא את מחברו]. בתוכנו הוא עיבוד שירי-חופשי של שלושה עשר עיקרי האמונה, כפי שניסח אותם במאה השתים-עשרה הרמב"ם, כגון האמונה בקדמותו של ה' [טור 4], במעמדה המיוחד של נבואת משה [טור 7], בביאת המשיח [טור 12] ובתחיית המתים [טור 13]. אל סידורי התפילה נכנס הפיוט רק במאה הט"ו. הוא בנוי משלושה עשרה טורים חרוזים ושקולים במקצב מדויק [שתי הברות ארוכות, ולאחריהן הברה קצרה ושלוש הברות ארוכות, ועוד הברה קצרה ושלוש הברות ארוכות: "א-חד / ו- אין-י-חיד / כ-י-חו-דו" וכן הלאה]. בנוסחים שונים התוספו לפיוט טורים נוספים: "אלה שלוש עשרה לעיקרים / הן הן יסוד דת ותורתו / תורת משה אמת ונבואתו / ברוך עדי עד שם תהילתו", אך נראה שאין הם מקוריים לו. האר"י התנגד לאמירת הפיוט, כיוון שלא ראה בעין יפה את קביעתם של עיקרי אמונה, ועל כן חסר הפיוט מסידורים ההולכים בנאמנות אחר תורתו של האר"י. הפיוט נאמר במנהגים אחדים גם בליל שבת [ראה עמ' 100].
|
|