|
|
עמוד:29
צור חיינו, מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך, ועל נשמותינו הפקודות לך, ועל נסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים. הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קוינו לך. בחנוכה מוסיפים [ומי ששכח — ימשיך בתפילתו כרגיל]: ועל הנסים ועל הפרקן ועל הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך, ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את ∞ פרקן: ישועה. נחמות: דברי ישועה וגאולה. בזמן הזה: במועד זה של השנה. חקי רצונך: המצוות שאתה רוצה בהן. עמדת להם: באת לעזרתם. מתוך אמונה שכל בקשותיו בחלקה האמצעי של התפילה אכן יתמלאו. השם "הודאה" נזכר כבר במשנה [ראש השנה ד, ה]. בצד הבעת דברי תודה כוללת ברכה זו גם הכרזה על גדולתו של ה'. בשעת חזרת החזן על ברכה זו אומר הציבור נוסח שונה [ראה עמ' 41.] על הנסים: החל מתקופת התנאים [תוספתא ברכות ג, י] נקבע, שיש להזכיר בחנוכה ובפורים את הסיפור ההיסטורי העומד ביסודם, תוך הבעת תודה על הנס שארע בהם לעם ישראל, ועל כן מוקמה התוספת בברכת ההודאה. הנוסח שלפנינו גובש סופית בימי הגאונים. משפט ההקדמה ["על הנסים... בזמן הזה"] משותף לחנוכה ולפורים, ובעקבותיו באים ניסוחים שונים, על פי האירוע. באשר לסיפור החנוכה ראוי לציין כי סיפור פך השמן, המוכר לנו בעיקר מן התלמוד הבבלי [שבת כא ע"ב], אינו נזכר כאן. בסיפור פורים מצוטט כמעט במלואו הפסוק ממגילת אסתר ג, יג.
|
|