|
|
עמוד:15
תפילת העמידה בלחש פסוקי מבוא נוהגים לפסוע שלוש פסיעות קטנות אחורנית ולאחריהן שלוש פסיעות קטנות קדימה, תוך אמירת שני הפסוקים הבאים בלחש: כי שם יהוה אקרא, הבו גדל לאלהינו: דברים לב, ג אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא, יז את תפילת העמידה נוהגים לומר כשהרגליים צמודות זו לזו, והעיניים עצומות או מרוכזות בסידור התפילה. ∞ הבו גדל לאלהינו: שבחו את אלהינו על גדולתו. פסוקי מבוא: אמירת הפסוק "אדני שפתי תפתח" בראש תפילת העמידה נקבעה בתקופת התלמוד [תלמוד בבלי, ברכות ד ע"ב], כבקשה מן ה' לסייע למתפלל לבטא את עצמו כראוי. בימי הביניים נהגו להוסיף כאן פסוקים אחרים, ואחד מהם, "כי שם ה' אקרא", נקבע בתפילות מנחה ומוסף. אמירתם של פסוקים אלו נעשית תוך כדי צעידה קדימה, ביטוי מוחשי להתקרבות אל ה'. בסופה של התפילה צועדים המתפללים אחורנית [עמ' 33]. תפילת העמידה: היחידה המרכזית של התפילה היהודית. היא נאמרת, כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו, בכל אחת ואחת משלוש התפילות היומיות [ערבית, שחרית ומנחה], וכן בתפילת מוסף של ראש חודש, שבת [עמ' 243] וחג, ובתפילת נעילה של יום הכיפורים. ראשיתה של העמידה בתקופת הבית השני, אך עיקר גיבושה החל רק בתקופת חז"ל, מייד לאחר חורבן הבית. תפילה זו עוצבה בתהליך ארוך ומפותל, שראשיתו בפעולתו של רבן גמליאל דיבנה [בסוף המאה הראשונה] וסיומו בתקופת הגאונים, ועל כן היא כוללת משקעים ורבדים מתקופות שונות ומגוונות. מעמדה המרכזי של תפילת העמידה מתבטא בעובדה שרק היא קרויה במקורות בשם "תפילה" סתם [כגון במשנה תענית ב, ב]. על אף שיש בה כיום תשע-עשרה ברכות, היא קרויה גם "תפילת שמונה עשרה", על פי מספר ברכותיה המקוריות בתפילות החול [וראה עוד להלן]. לתפילת העמידה בימות החול שלושה חלקים: [א] שלוש ברכות
|
|