|
|
עמוד:45
תפילות החיים וברכותיהם לעלא מן כל ברכתא [בעשרת ימי למעלה מכל הברכות [בעשרת ימי האבלים תשובה: לעלא ולעלא מכל ברכתא] תשובה: למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל יהא שלמא רבא מן שמיא יהי שלום רב מן השמים האבלים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] עושה שלום [בעשרת ימי תשובה: השלום] האבלים במרומיו הוא יעשה שלום עלינו במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ועל כל ישראל ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל בזמן שנושאים את הנפטר אל הקבר או אל המכונית שבה יובל לקברו ואחר כך ממנה אל הקבר] נוהגים לעצור מפעם לפעם לשם אמירת מזמורי תהלים וקדיש יתום. על איש נוהגים לומר: ישב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן: תהלים צא אמר ליהוה מחסי ומצודתי, אלהי אבטח בו: כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות: באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה, צנה וסחרה אמתו: 0 ישב בסתר וכו': המתפלל כמוהו כמי שחוסה ["יושב", "יתלונן"] בצילו של ה' ["סתר עליון", "צל שדי"]. מצודתי: מבצרי, המקום שמגן עלי. פח יקוש: מלכודת. מדבר הוות: מגפת מוות הנופלת על האדם פתאום. באברתו ישב בסתר עליון: מזמור זה מכונה בתלמוד הבבלי בשם "שיר של נגעים" או "שיר של פגעים" [שבועות טו ע"ב], כיוון שהוא עוסק בדברים שונים העשויים לפגוע באדם ומבטיח הצלה מהם, ועל כן הוא הולם גם את טכס הלוויה. המזמור מתייחד בחילופי הגופים הדוברים בו, וכבר בתלמוד הבבלי [סנהדרין קג ע"א-ב] חילקו את פסוקיו בין אלהים ואדם.
|
|