|
|
עמוד:11
הקיבוץ ניסיון שלא נכשל - האומנם ? טובה אילן האומנם כישלון למושג הכישלון שני פנים . בחיי יום יוס אנו מדברים על כישלון כאי הצלחה של השגת יעד אופרטיבי ברור ונבחר . כך נאמר , למשל , שכיתת חיילים נכשלה בכיבוש היעד שהושם לפניה . אך יש מקום לדבר גם על כישלון כתחושה של אי הצלחה בדרך , גם כאשר סופה ויעדה של אותה דרך אינם ברורים ומובנים עד תום להולכים . תחושת הכישלון היא אז סובייקטיבית , ועולה מנבכי נשמתו של האדם שאינו מרוצה מעצמו . אין לה דבר עם מדדים אובייקטיביים . האדם מטבעו חולם חלומות ויש לו ציפיות . תחושת הכישלון מבטאת אז תחושה של מעידה , של אי עמידה בקריטריונים שהאדם הציב לעצמו , אפילו הם דיפוזיים ובלתי מודעים לו עצמו עד תום . האוטופיה , ככל שהיא תולדת הפילוסופיה , והאסכטולוגיה או "חזון אחרית הימים' , ככל שהיא ציור נבואי , הן בעלות אופי ראליסטי , קובע בובר , כשהוא דן בהגדרת האוטופיה הסוציאליסטית בספרו "נתיבות באוטופיה . " הן ראליסטיות , אם כי נראות לפרקים בלתי תלויות ברצון האנושי , משום שאין להפרידן מיחס ביקורתי לתכונת עולמו המצוי של האדם . גם האוטופיה גם האסכטולגיה הן משאלות , כיסוף אל הדבר הנכון , אל הדבר הראוי להיות . האסכטולוגיה המשיחית , לפי בובר , היא ציורו של זמן שכולו טוב , והאוטופיה היא חזונו של הנכון והרצוי באידאה , המוצאת את תיקונה בציורו של מקום שכולו טוב . אך בעוד שזו הראשונה מפליגה אל מעבר לעניין החברתי ומציירת את העתיד * דברים שנאמרו בסימפוזיון במלאות 25 שנה לפטירתו של מרטין בובר . הדברים נועדו לפרסום בשנתון הקיבוץ הדתי , שבסופו של דבר לא יצא לאור . תודתנו למזכירות הקיבוץ הדתי ובמיוחד לדני תמרי שהואיל להעביר אלינו את המאמר ) . המערכת ) 1 מי בובר , נתיבות באוטופיה , תל אביב תש"ז .
|
|