|
|
עמוד:10
הספר הזה מצטרף לספריה גדולה מאוד . ההנחה שלוח השנה היהודי , שבתותיו , חגיו ומועדיו , הוא הביטוי המגובש ביותר של השקפת עולם יהודית , ושאין דרך חינוכית מתאימה יותר להכיר את היהדות כמורשת חיה מלימוד וחיווי של החגים - הנחות אלה ידועות ומקובלות בישראל מימים ימימה . הרי חגים ומועדים מעיקרם הם "מוסדות" המיועדים לחינוך , וכיון שהצד הלימודי היה תמיד חלק מהותי מן הפעילות החגיגית עצמה , מעולם לא הסתפקו בישראל בהוראת המצוות והדינים . ההגות המפרשת את טעמיהם ואת משמעויותיהם היתה דבקה בהם כשלהבת בגחלת . במשך כל הדורות נכתבה ספרות עשירה ורבת פנים על התכנים ההגותיים של לוח השנה וזמניו , ובעת החדשה , המצוינת בשיטתיות מדעית , נתרבו מאוד החיבורים השיטתיים והיהודיים המציגים את תורת החג מבחינותיה השונות כמקצוע בפני עצמו . ספר זה חב הרבה מאוד לספריה הגדולה שאליה הוא מצטרף , הוא לא יכול היה להיכתב בלעדיה . אבל עם זאת הוא שונה מרוב הספרים שנכתבו בנושא הזה , לרבות אלה שנכתבו בזיקה הדוקה להגות הפילוסופית של הזמן החדש , ולדעת המחבר הוא בא למלא חסרון מורגש מאוד גם מבחינתם של מחנכים וגם מבחינתם של מעיינים התוהים על מהותה של יהדות . יחוד זה נעוץ בנסיון להגיע מתוך ניתוח מפורט של התכנים הספרותיים והטקסיים סמליים המרכזיים של כל חג ומועד למסכת רעיונית כוללת ולצרף תיאור מדויק ככל האפשר של המורשת הצבורה על רבדיה השונים כנתינתה , כלומר , בראיה השואפת לאוביקטיביות , לפירוש עיוני סוביקטיבי , המשקף התנסות אישית במציאות התרבותית היסטורית היהודית של זמננו , ולמחשבה על עיצוב יצירתי מחודש של תוכני החג . נסיון בזה כרוך בבעיות מתודולוגיות מורכבות . אולם משיקולים שונים עדיף , כמדומה , לדחות את הדיון בבעיות הללו מן ההקדמה לאחרית דבר . לגבי מי שאינו מתעניין בבעיות המתודולוגיות תקל דחיית הדיון על הדילוג , לגבי מי שבעיות אלה מעניינות אותו וחשובות בעיניו , יהיה הדיון יותר פורה על רקע שימוש בפועל בעקרונות המתודיים . נגש איפוא היישר אל הענין עצמו , ואם תמצא לומר גם אל לב לבה של הבעיה המתודית , כי הפרק הראשון , המהווה תשתית רעיונית לכל הספר , הוא אולי גם הבעייתי ביותר מבחינת הנסיון למצות ולהכליל מה שעולה מיצירה תרבותית רבת פנים ורחבת היקף . האם אפשר לדבר על המשמעויות ההגותיות הגלומות במבנה הלוח בעיצובם הכולל של סדרי הזמנים ?
|
|