|
|
עמוד:13
מבוא עיסוקה המופלג , כביכול , של היהדות ב'חוק , ' היה מוקד לביקורת מרכזית בהגות המערבית . ידוסו ליהדות 'ליגליזם' - עיסוק בעניינים חיצוניים בהעדר להט פנימי . היהדות זוהתה עם פורמליזם ועם תרגולות נעדרות נשמה . אחידות המעשים המיוחסת לה דחקה - לטענת המבקרים - את חיי הרוח של היחיד ואת התשוקה לאלוהים למקום שולי . איפיון זה של היהדות צומח מביקורת המעמידה את אלוהי האהבה לעומת אלוהי המשפט , המנגדת את החסד לחוק והמגנה את תחושת האשמה , המלווה חיים רוחניים שצירם קבלת עול מצוות . ברוח זו כתב גם שפינוזה , בהבחינו בין דת שעיקרה טקסיות וציות חיצוני לבין דת של פנימיות וחסידות . לטענתו , לא היתה לתורת משה משמעות רוחנית מעבר להיותה חוקת מדינה . כיון שכך , היתה הדבקות בתורה בזמן הגלות "יותר בכוונה להתנגד לנוצרים מאשר למצוא חן בעיני אלהים " . 1561 בעיני שפינוזה , דמותו של ארם הנאמן לתורה והמתווה את אורח חייו לאור המצוות - משקפת נטייה לחיי עבדות : " זאת היתה אפוא מטרת טקסי הקודש , שלא יעשו הבריות דבר לפי החלטתם הם אלא הכל ייעשה במצות זולתם , ויודו בכל מעשיהם ומחשבותיהם שאינם עומדים כלל וכלל ברשות עצמם אלא תלויים לגמרי כרשות זולתם " 1591 ( מאמר תיאולוגי מדיני * . ( בעת החדשה , ממעטים פילוסופים מבקרי הדת להתמקד בסתירות שבין דת למדע ונותנים דעתם יותר לליקוייה של דמות האדם הדתי . • שתי ההבאות וציוני העמודים הם מן המהדורה העברית , בתרגום ה ' וירשובסקי , הוצאת מאגנס , ירושלים , תשכ " ב .
|
|