|
|
עמוד:8
אבא , שהחליט גם הוא להישאר עם שלמה אחיו . סיפרו לי שסבא התנגד אבל אבא התעקש וניצח . הוא היה אז בן 13 ועבר בבניין בפתח תקווה . בשנת 1946 הגיע לקיבוץ אלונים ליד נצרת והצטרף לגרעין של הקיבוץ המאוחד שכונה אז בשם " הגרעין הבבלי . " רוב חברי הגרעין , כארבעים במספר , הגיעו מקיבוצים : נען , רמת הכובש ומעוז חיים . אבא לא הגיע מקיבוץ אלא מפתח תקווה . כיצד דילג מפתח תקווה לאלונים ? אף אחד מחבריו לא ידע להסביר לי . כאלונים הכיר אבא את רוב חבריו לעתיד בקהילת המודיעין . יחד עמם עלה למה שכונה "התיישבות" בקיבוץ בארי , על חורבותיה של נחביר הערבית , והוא בן שבע עשרה בלבד . הוא לא החזיק שם מעמד תקופה ארוכה וכעבור כמה חודשים נעלם . אנשי המשק היו בטוחים שאבא ברח משום שהושתל על ידי האצ"ל וחשש שזהותו הבדויה נחשפה . היעלמותו הפתאומית הביאה לגל של חשדנות כלפי חבריו , הנערים העיראקים . חלקם נחקרו ארוכות על ידי חברי המשק בכדי לוודא שבאמת אינם מרגלים . הם לא היו מרגלים של האצ"ל אמנם , אבל חלקם הפכו בתוך שנה להיות מרגלים של המדינה . באותה שנה הגיע לבארי אבשלום שמואלי , איש קדימה וגייסם לקהילת המודיעין של ישראל . אין זה מפתיע . היה זה מאגר בלתי נדלה של צעירים שאפתנים , נאמנים למדינה , דוברי ערבית רהוטה , בעלי חזות ערבית . הפרופיל המושלם . אבא כאמור כבר לא היה שם . מה עשה עד , 1950 עת גויס על ידי אבנר ירון ? לא ברור . פעם הזכיר שהצטרף אל פלוגות ההגנה ובילה תקופה מסוימת במחנה מעצר בריטי בקפריסין . אבא לא היה איש של מילים ולא של סיפורים . הוא דיבר מעט מאור וכמעט אף פעם לא על עצמו . כאיש מודיעין עבד קשה , לפעמים נעדר מהבית לתקופות ארוכות . היעדרויות אלה הוסיפו לי מוניטין בשכונת ילדותי . אבא הרוויח את כרטיס הכניסה אל תוך הישראליות ואני ביקשתי שיאציל ממנה גם עלי . אלא שאבא וחבריו לעבודה היו ישראלים מסוג "אחר . " הכרתי אחדים מהם . חוץ מגדעון , שאותו זיהיתי באחת מן התמונות הקבוצתיות , היו עוד רבים אחרים , רובם ככולם יהודים עיראקים . פעם נפגשתי עם החבורה כולה . היה זה מתישהו בשנות החמישים , בהצגת הבכורה של הסרט הישראלי גבעה עשרים וארבע אינה עונה . כמה מהם השתתפו בסרט . למרות שמילאו בו תפקיד של סטטיסטים בלבד התרגשו כילדים . הם דיברו בהערצה על חיה הררית , השחקנית הראשית שזכתה אצלם לחיי נצח והחליפו חוויות מן הסט . פגשתי אחדים מהם שוב בהלוויה של אבא ובמהלך ה"שבעה . " זה היה בעת מלחמת המפרץ . לפעמים נקטעו השיחות בינינו משום שהיינו צריכים לרדת למקלטים . אבא שהיה בן 62 נפטר מהתקף לב - כמה אירוני - בעת נפילה של טיל עיראקי . הוא נספר במניין החללים של אותה מלחמה משונה . החברים שפגשתי לאחר מותו דיברו עמי בערבית עיראקית וביקשו לוודא שאני זוכר אותם מן הימים בהם התגוררה המשפחה בבסיס מודיעין בבאר שבע . לאחרונה נזכר בי שוב אבנר ירון ושלח לי עוד מעטפה חומה . מצאתי בתוכה תמונה צבעונית של הבית , בית ערבי ישן , בתוך מחנה צבאי . החברים לעבודה של אבא חיו בתוך "שמורה . " הם דיברו ערבית , קראו עיתונות
|
|