|
|
עמוד:12
אורגניים , הדרגתיים , שהם חלק בלתי נפרד מן האמונה האופ טימיסטית שיצר לב האדם טוב מנעוריו , ובפרוגרם של החברה בכלל . המשיחיות המדינית , לעומת זאת , חותרת להגשמה מידית של אמת כל כוללת . מלכות אלוהים עלי אדמות , שנתחלפה בתפישות החילוניות במלכות האדם עלי אדמות , שוב לא הוצגה כאידיאל רחוק של אחרית הימים , אלא נתפשה כמציאות שבהישג יד , שפעו לותיהם של המאמינים חייבות להביא להתגשמותה כאן ועכשיו . בניגוד לאופטימיזם , המאפיין את הליברליזם , שורה רוח פסימיסטית על אמונות הגאולה הגדולות מעצם טבען : התהליך ההיסטורי נשתבש , לשיטתן , ולא יוכל עוד להוליך מעצמו אל הגאולה . לפיכך שומה על המאמינים לתקן את המעוות , להשיב את ההיסטוריה למהלכה התקין . וזאת - על ידי הבקעה חד פעמית , על ידי מעשה מהפכני , אשר יהרוס את החברה הישנה ומתוך שברי הישן יעלה סדר חברתי , לאומי או עולמי , חדש . בעוד שהליברליזם נתבסס מבחינה פילוסופית על זרמים רציונליים , הרואים בעילאות התבונה האנושית את הכוח המניע את הפרט ואת הכלל , מכירה המשיחיות המדינית בעוצמתם של כוחות אי רציונליים , יצריים , כמניעים אדם וחברה . הפסימיזם , הפחד מפני שיבוש המהלך התקין של ההיסטוריה , נבע במידה לא מעטה מהעדר האמון הבסיסי בשיקול הדעת הרציונלי של הפרט והכלל . תנועות הגאולה החילוניות , עם שהן תנועות המושכות המונים ומארגנות המונים , הריהן לכן תנועות אליטיסטיות , השמות מבטחן באוונגרד , ואינן בוטחות בנאמנות ההמונים : אלה ניתנים למניפולציה , לנאמנות או לבגידה , ועליכן הם זקוקים להדרכה , לשלטון שיפעל מכוח הלגיטימציה שהם מעניקים לו , אבל לאו דווקא אגב מתן יצוג להם : שלטון למענם - אך לא על ידיהם . מכאן יחסם הדו ערכי של זרמים אלה לדמוקרטיה . הואיל וההבקעה ההיסטורית חייבת עליפי הגדרתם לבוא באקט מהפכני , הכרוך מטבעו באלימות - מהיותו מנוגד לאינטרסים של המבקשים להשאיר את הסדר הנוכחי על כנו - הרי ההכרה שהמטרה מקדשת את האמצעים נהיית לחלק בלתי נפרד של האתוס המהפכני " . עידן האלימות" - כך מכנה טלמון את מאה וחמישים השנים האחרונות , שהוא רואה אותן כשדה המערכה בין דתות פוליטיות שעיצבו את העולם המודרני .
|
|